פסיקה - בן אהרון ישראל נגד בן דוד

ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן אהרון ישראל נגד בן דוד :

בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים		בר"ע 596/08

לפני:	כב' השופטת מוסיה ארד - נשיאה	13/11/2008

בעניין:	ישראל בן-אהרון
	ע"י ב"כ עו"ד	מרדכי וייס	המבקש
	נ ג ד
	יאיר בן דויד
	ע"י ב"כ עו"ד	עמיר פישר	המשיב

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט מילנוב) מיום 12.6.08, שבה נדחתה בקשת המבקש לסלק על הסף תובענה שהגיש נגדו המשיב, ועל החלטת בית משפט קמא מיום 10.7.08, שבה נדחה ערעור שהגישו המשיבים על החלטות הרשם שלא לבטל צו עיקול זמני שניתן במסגרת התובענה ולא לחייב את המשיב בהפקדת עירבון כספי.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לטענת המשיב בדבר קיומו של מעשה בית דין, צדק בית משפט קמא בקובעו כי דין הטענה להידחות נוכח העובדה שבפסק הבוררות נקבע, באופן ברור, כי המבקש יוכל להמשיך לתבוע את השבת כספו מהמשיב באמצעות טענה של "הרמת מסך" גם לאחר מתן פסק הבוררות. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי מבלי שהוגשה לכך התנגדות מטעם המשיב, ודינו כפסק דין של בית משפט מחוזי, לרבות לעניין הקביעה האמורה. משאושר פסק הבורר, לרבות הקביעה לפיה המשיב יוכל להמשיך ולתבוע את המבקש בטענה של הרמת מסך, אין עוד מקום לטענת המבקש לפיה היה על המשיב לטעון להרמת מסך כבר בהליך הבוררות וכעת הוא מושתק מלעשות כן, או לטענתו החלופית לפיה היה על הבוררים להכריע בטענה זו לגופה, ומשלא עשו כן, היה על המשיב, ככל שביקש להעלות טענה זו כלפי המבקש, לבקש את תיקון פסק הבורר. מדובר, למעשה, בטענות התוקפות את התנהלות המשיב והבוררים בהליך הבוררות ואת הקביעה האמורה בפסק הבוררות, ולכן, גם אם נניח כי יש בהן ממש – ואיני קובעת זאת – לא ניתן להעלותן לאחר שאושר פסק הבוררות, שבו נקבע, כאמור, כי המשיב יוכל להמשיך ולתבוע את המבקש בטענה של הרמת מסך.

אשר לטענת ההתיישנות, דינה להידחות ולו בשל התקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. אין חולק כי התביעה שהגיש המשיב נגד המבקש נדחתה בפסק הבוררות. כפי שפורט לעיל, נוכח האמור בפסק הבוררות לעניין זה, דחיית התובענה אינה מונעת מהמשיב להגיש תביעה חדשה נגד המבקש בגין אותה עילה. לכן, בהתאם להוראות סעיף 15 הנ"ל, אין להביא במניין תקופת ההתיישנות את הזמן שחלף מאז פתיחת הליך הבוררות ועד לדחיית התביעה, וכפועל יוצא מכך, אין מדובר בתביעה שהתיישנה.

3. גם בטענות המבקש בכל הנוגע להחלטת בית משפט קמא מיום 10.7.08 לא מצאתי ממש. נימוקי בית משפט קמא לדחיית הערעור על החלטות הרשם מקובלים עליי ולא ראיתי מקום להתערב בהם, בפרט כשמדובר בערעור בגלגול שלישי.

4. מעבר לדרוש יצוין כי מקובלת עליי גם טענת המשיב לפיה לא היה מקום להיזקק להליך מלכתחילה, וזאת מהטעם שלא שולמה אגרה כדין. מדובר, למעשה, בשתי בקשות רשות ערעור על שתי החלטות נפרדות. לפיכך, היה על המבקש להגישן בנפרד זו מזו ולשלם אגרה כדין בגין כל אחת מהן, ולא להגישן כבקשה אחת תוך תשלום אגרה בגין בקשה אחת בלבד.

5. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

6. המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 8,500 ₪, וזאת, בין השאר, בשים לב לכך שמדובר בבקשה שאופן ניסוחה הצריך מהמשיב הגשת תגובה ארוכה ומפורטת.

המזכירות תמציא העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו בחשון התשס"ט (13 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה

מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: