|
1 |
בתי-המשפט
|
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו |
בש 091037/08 | ||
|
בתיק עיקרי: 040123/ | |||
|
לפני: |
כבוד השופטת ד' קרתֿֿמאיר |
תאריך: |
03/08/2008 |
|
בעניין: |
קחה בן טמורי דזנשווילי |
||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
נהרי |
המבקש | |
|
נ ג ד |
|||
|
מדינת ישראל |
|||
|
|
המשיבה | ||
החלטה
מהות הבקשה
הבקשה שבפניי הנה בקשה לעיון חוזר בהחלטת כבוד השופט נויטל מיום 2.7.08, בה נקבע כי יש לעצור את המבקש עד תום ההליכים.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של שוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פציעה בנסיבות מחמירות לפי סע' 334 יחד עם 335 (א) (1) +(2), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק, איומים לפי סעיף 192 לחוק, והפרת הוראה חוקית לפי סע' 287 (א) לחוק.
בכתב האישום נאמר כי ביום 11.2.2008 הורתה ועדת השחרורים בראשותו של כבוד השופט בדימוס אברהם שיינפלד, כי על המבקש לשהות בתנאי מעצר בית בביתו משעה 20:00 עד שעה 06:00 למחרת. על פי האמור בכתב האישום, בימים 20.4.08 אחרי שעה 22:00 וביום 23.4.2008 אחרי שעה 22:00 וכן ביום 24.4.08 בשעה 1:45 או בסמוך לכך הפר המבקש את תנאי השחרור בכך ששהה מחוץ לביתו.
ביום 2.7.2008 הורה כאמור בית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופט נויטל) על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.
בית המשפט קבע באותה החלטה כי נוכח עיצומי שירות המבחן בגינם לא הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המבקש - הרי שלאחר שישוב שירות המבחן לפעילות סדירה יוכל המבקש לפנות בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו.
בתסקיר המעצר אשר הוגש ביום 9.7.08 נאמר כי עברו הפלילי של המבקש כולל אי הרשעה וארבע הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש, סמים, עבירות נגד שוטרים בריחה ממשמורת חוקית, איומים, שבל"ר והפרת הוראה חוקית. כנגד המבקש תלויים ארבעה מאסרים על תנאי חבי הפעלה. האישומים המיוחסים לו בכתב האישום הנוכחי בוצעו לכאורה במהלך תקופת שחרורו המוקדם מהמאסר האחרון. בתסקיר נאמר כי מגיל צעיר גילה המבקש בעיות התנהגות והסתגלות והוצא בגיל 10 למסגרות חוץ ביתיות ועבר מוסדות שונים לרבות מוסדות לנוער עבריין. נאמר כי המבקש שולב בשתי תוכניות המיועדות לנוער בעייתי, אשר כללו פגישות שבועיות עם עובדת סוציאלית מסירת בדיקות שתן ועוד. נאמר כי המבקש שיתף פעולה, הגיע לשיחות ואף ביטא מוטיבציה גבוהה ומסירות לתהליך הטיפולי. שירות המבחן ציין עם זאת כי העובדת הסוציאלית הדגישה שמדובר בתהליך טיפולי המצוי במקום ראשוני מאוד.
המבקש הכחיש את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ושלל כל מעורבות בארוע. שירות המבחן נפגש עם אמו אשר ציינה את המחויבות הרבה לתהליך השיקומי והופתעה כי הפר את תנאי השחרור ונעצר. האם בטאה נכונות לסייע במעצר הבית. שירות המבחן התרשם כי מדובר באישה רצינית אשר תוכל להוות גורם מפקח ומציב גבולות. לאור זאת, מבלי להתעלם מההתנהלות הבעייתית, סבר שירות המבחן כי לאור גילו הצעיר והמוטיבציה שגילה בתהליך השיקומי שהחל בטרם נעצר - יש מקום לשחררו למעצר בית מלא בבית אמו.
בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט נויטל ביום 13.7.08, ביקש ב"כ המבקש לאמץ את התסקיר. ב"כ המבקש הופנה לעדותה של האם מיום 24.4.08, שניתנה לאחר ביצוע העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום במסגרתה נשאלה בנוגע להפרת מעצר הבית של המבקש כמפורט לעיל. האם טענה כי המבקש יצא מן הבית על מנת לקנות גרעינים. לאור עדות זו, ביקש ב"כ המבקש תסקיר משלים שבה תבדק חלופת מעצר אחרת. לצורך כך נדחה הדיון לקבלת תסקיר משלים.
בתסקיר המשלים נאמר כי בתסקיר המעצר הקודם, צוין שבשל גילו הצעיר של המבקש והמוטיבציה שגילה בתהליך השיקומי בטרם נעצר, יש מקום לחזק את החלקים המתפקדים ולשחרר את המבקש למעצר בית מלא בבית אמו.
עוד נאמר בתסקיר המשלים, כי נבחנו המפקחים הנוספים אשר הוצעו כמפקחים בשיתוף עם האם. שירות המבחן התרשם מן המפקחים המוצעים, גברת אירנה מלמוד (להלן : "אירנה") אשר מתגוררת בדירתה של האם מזה 11 שנה, ומר דורון נדרי יוספשווילי (להלן : "דורון"), בן זוגה של האם, כי הם אנשים רציניים המגלים אחריות ודאגה למבקש ומעוניינים לסייע בשיקומו. המפקחים יתאמו את נושא שעות העבודה ביניהם על מנת לסייע בפיקוח מלא על המבקש בדירת האם. לאור כך המליץ שירות המבחן על שחרורו של המבקש בתנאי פיקוח.
טיעוני הצדדים
בדיון שבפניי שביום 29.7.2008, טען ב"כ המשיבה כי לא השתנה למעשה דבר מאז הדיון האחרון שכן חלופת המעצר נותרה במקום מגוריו של המבקש שנמצא סמוך למקום בו בוצעו העבירות. לנוכח המסוכנות הרבה שעולה מן המבקש אין מקום לשחררו.
ב"כ המשיבה הפנה לכתב האישום, ממנו עולה מסכת של התעמרות כאשר המבקש הוא היוזם. כתב האישום מעיד על התנהגות משולחת רסן של המבקש . למבקש עבר פלילי של עבירות אלימות ובריחה ממשמורת המעידים כי מדובר באדם שאינו נרתע ממרות. הראיה כי הליך השיקום אינו מצליח, הנה בכך שהמבקש ביצע את המעשים אגב היותו בשחרור. מעבר לכך, הביע ב"כ המשיבה עמדה כי המפקחים לא יבצעו את הפיקוח וכי האם שתיוותר עם המשיב, כבעבר, אינה מהווה פיקוח אפקטיבי.
מנגד טענה ב"כ המבקש כי בעבר היתה הבעיה בכך שהפיקוח נעשה על ידי האם. אולם, שירות המבחן בחן את שני המפקחים הנוספים ומצא אותם ראויים. כמו כן, אין זה נכון לומר שמכתב האישום עולה דומיננטיות של המבקש. עוד הפנתה ב"כ המבקש לנסיבות חייו הטרגיות של המבקש ולחייו הקשים. לטענתה, בתסקיר נאמר באופן חד משמעי כי המבקש מצוי בהליך שיקומי. המאסרים הקודמים של המבקש נבעו מכך ששירות המבחן לא המליץ המלצה טיפולית עקב חוסר שיתוף פעולה של המבקש בהיותו קטין, ואילו היום סבור שירות המבחן שניתן להצילו. לנוכח כך שחלופת המעצר המוצעת סמוכה למקום ביצוע העבירות, הסכימה ב"כ המבקש לאיזוק אלקטרוני. כמו כן, הפנתה לשני פסק דין בהם נעתר בית המשפט העליון למעצר בית בעבירות חמורות.
דיון והחלטה
כתב האישום מייחס למבקש מסכת של פעילות אלימה ביותר כלפי המתלוננים יחד עם חבריו התוקפים: באישום הראשון נאמר כי המבקש, יחד עם אחרים, תקף את המתלוננים אשר החזיקו בחרבות אותן מצאו בשיחים בגן הציבורי. המבקש הכה את אחד המתלוננים בגבו באמצעות החרב פעמיים וגרם לו חתך ושטף דם. אחד המתלוננים נפל ואז הכו אותו המבקש וחבריו בכל גופו ואחד מהם קרע שרשרת זהב מצווארו. השני הוכה גם הוא ותוך כדי כך נטל ממנו אחד התוקפים מכשיר טלפון סלולרי.
מאוחר יותר, כאשר נתקל אחד המתלוננים בתוקפים וביקש שישיבו לו את הטלפון, דרשו ממנו התוקפים לשלם כסף ולאחר ששילם החזירו לו את הטלפון.
שלושה ימים לאחר מכן, ניגש המבקש עם חבר אחר לאחד המתלוננים ואמר לו כי "אם כאן עוד ייעלם משהו, אני אזיין אותך ואשחט את בני משפחתך".
באותו מועד סחט המבקש את המתלונן באיומים בכך שדרש שיבוא לגן הציבורי באותו ערב אחרת הוא "יזיין את אמו ואת כל בני משפחתו".
המתלוננים ישבו בערב בגן הציבורי ואז ניגש המבקש עם החבר האחר למתלוננים, כשבידו חרב ובידי חברו סכין. המבקש קרע שרשרת זהב מצווארו של אחד המתלוננים ונטל אותה. בהמשך תקפו המבקש וחברו את המתלוננים, כאשר המבקש הכה את אחד המתלוננים בראשו באמצעות אגרופו ואת המתלונן האחר באמצעות חרב במצח וגרם לו חתך.
חברו של המבקש תקף את המתלוננים גם הוא. כאשר ברחו המתלוננים מהמקום הרים המבקש את ארנקו של אחד המתלוננים שנפל קודם לכן לרצפה ונטל 700 ₪.
מעבר לעצם ביצוען לכאורה של עבירות אלה, הרי שביצוען נעשה אגב הפרה של תנאי השחרור כעולה מן האישום השני שהוגש כנגד המבקש.
באישום השלישי נאמר כי ביום 24.4.08 בתחנת איילון איים המבקש על אחד המתלוננים בכך שכיוון לעברו אצבעות בצורת אקדח ואמר "פאח".
כלומר – בהיותו מצוי בתחנת המשטרה לא היסס המבקש לאיים על המתלונן.
אין ספק כי כתב אישום זה מצביע כשלעצמו הן על מסוכנותו הגבוהה של המבקש והן על העובדה כי אין המבקש מהסס לבצע את העבירות אשר יוחסו לו תוך הפרה של תנאי השחרור אשר הוטלו עליו.
נראה כי עובדות אלה יוצרות הבחנה ברורה בין המקרה שבפני לבין בש"פ 10219/07 קוהן נ' מ"י אליו הפנתה ב"כ המבקש. באותו מקרה הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד מזויין. העורר התקרב לקופאית במועדון בו שהה כאשר הוא אוחז בסכין נטל חבילת שטרות וברח מן המועדון. מנהל המועדון רדף אחריו ותפס אותו. העורר הכניס אצבע לעינו של מנהל המועדון השתחרר ממנו והוציא סכין מכיסו.
לאחר שהוגש תסקיר מעצר החליט בית המשפט באותו מקרה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי קיימות בעברו של העורר מספר עבירות וכי לפני תשע שנים ביצע עבירה של שוד מזוין. באותו מקרה המליץ התסקיר שלא לשחרר את העורר.
בית המשפט העליון מפי כבוד השופט מלצר קבע כי אין להמעיט בחומרת העבירה ומעברו של העורר. עם זאת, עלה שם מתסקיר המעצר כי העורר, שהוא בחור צעיר, עבר כברת דרך בשנים האחרונות חדל להשתמש בסמים,ניתק קשר עם חברות שוליים נמנע מביצוע עבירות, החל לעבוד ותפקודו היה יציב. הארוע שם ארע לאחר שתיית אלכוהול בבילוי. נקבע כי באיזון שבין שיקול שלום הציבור לבין זכותו של הנאשם שטרם הוכרע דינו, גם בהתחשב בספקות הלכאוריים שעלו שם ביחס לשימוש בסכין, מצדיק באותו מקרה את השחרור לחלופה שהוצעה.
אין ספק כי המקרה שבפניי אינו דומה למקרה אליו הפנתה ב"כ המבקש. מדובר במבקש אשר עברו הפלילי אינו רחוק ומלמד, כפי שקבעה כבוד השופטת דקל – נוה בבית משפט השלום בראשון לציון "... על רצף של עבריינות בלתי פוסקת, החל מהמועד בו מלאו לקטין 12 שנים ועד שנעצר בתיק העיקרי".
יתרה מזאת, העבירות אשר מיוחסות למבקש בכתב האישום הנוכחי בוצעו תוך כדי הפרת תנאי השחרור מהמאסר האחרון אותו ריצה.
כמו כן, לא מדובר במעשה חד פעמי אשר בוצע כתוצאה משכרות אלא בסדרת פעולות אשר בוצעו, לכאורה, בקור רוח.
עם זאת, לאור גילו הצעיר של המבקש והאפשרות, אם כי הראשונית ביותר, כפי שציין שירות המבחן לשיקום כלשהוא, יש לבחון קיומה של חלופת מעצר.
אולם, בנסיבות המקרה אשר תוארו לעיל, אין ספק כי כל חלופת מעצר אשר תוצע אמורה להוות פיקוח הדוק ואפקטיבי ביותר אשר יבטיח את איון מסוכנותו של המבקש.
מכך שב"כ המבקש הסכים לקבלת תסקיר משלים לבדיקת חלופה אחרת מאשר האם, שהוצעה כמפקחת בשלב הראשון, עולה למעשה הכרה בכך שהאם אינה מהווה, כשלעצמה, בגדר מפקחת הולמת. יציאתו של המבקש מהבית, תוך כדי הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו, כאשר האם סבורה כי יצא לקנות גרעינים- מצביעה על מידת הרצינות שבה מתייחסת האם לתפקידה כמפקחת. מקובלת עליי עמדתו של ב"כ המשיבה בדיון שבפניי, אשר ציין כי בתסקיר הנוסף אין למעשה כדי להוות שינוי מהותי מהאמור בתסקיר הקודם. המפקחת הנוספת אשר הוצעה הנה שותפה לדירה של האם, אשר על פי עדותה תצטרך לצאת מהבית לעתים קרובות, שש שעות כל יום. המפקח הנוסף הוא בן זוגה של האם אשר לא גר באותו בית.
מכאן עולה כי עיקר הפיקוח אמור עדיין להתבצע על ידי האם. התרשמתי, כפי שהתרשם גם שירות המבחן, כי שני המפקחים הנוספים ראויים אכן לתפקיד של פיקוח וניתן היה לראות בהם יחד עם איזוק אלקטרוני כחלופת מעצר הולמת.
זאת לאור העובדה כי בעת היותו של המבקש במעצר בית באיזוק אלקטרוני במשך תקופה של 11 חודשים לא הפר את תנאי השחרור כפי שעולה מפסק דינה של כבוד השופטת דקל – נוה לעיל.
אולם, כאמור, מדובר רק בפיקוח משלים ולא בפיקוח העיקרי אשר אמור עדיין להיות מוטל על האם. פיקוח מעין זה, גם כשמתווסף אליו איזוק אלקטרוני, אינו מבטיח במידה הנדרשת את איון מסוכנותו של המבקש כפי שהיא עולה מכתב האישום הנוכחי ומעברו המכביד של המבקש.
לאור זאת, אין מקום לשינוי החלטתו של כבוד השופט נויטל באשר למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.
ניתנה היום, 1 באוגוסט 2008, במעמד הצדדים.
___________________
דניה קרת – מאיר, שופטת
מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: