פסיקה - גולן נגד יהוד

ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולן נגד יהוד :

בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון		א 004969/06

בפני:	כבוד השופט שוורץ אורן	תאריך:	07/08/2008

בעניין:	גולן עוז
			התובע
	- נ ג ד -
	1 . יהוד שושנה 2 . זגורי אברהם – נמחק
	ע"י ב"כ	עו"ד אליאס עובד	הנתבעת

פסק דין

הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בחוזה לשכירות משנה (להלן: "החוזה") של שני חדרים בדירת קוטג' ברחוב בר לב 18 ברחובות (להלן: "המושכר"). בחוזה, שנכרת בין התובע לנתבעת, נקבעה תקופת השכירות למשך שנה, בדמי שכירות חודשיים בסך השווה ל - 450 דולר. לטענת התובע, הנתבעת התגוררה בביתו משך כל תקופת השכירות בלי לשלם בתמורה. כן, טען התובע שהלווה לנתבעת סך 2,600 ₪ שטרם הושבו לו. סכום התביעה הועמד על סך 29,421 ₪.

2. יצויין שהתביעה הוגשה כנגד נתבע נוסף, מר אברהם זגורי (להלן: "מר זגורי"). יחד עם זאת, בתאריך 1.4.07, בהסכמת הצדדים, נמחק מר זגורי מכתב התביעה.

טענות התובע:

3. בתאריך 8.8.05 נחתם חוזה לשכירות משנה, בין התובע לנתבעת. תקופת השכירות נקבעה בחוזה למשך שנה, עד ליום 7.8.06. הנתבעת פינתה את המושכר ביום 10.8.06, כשלשה ימים לאחר תום תקופת השכירות על פי החוזה.

4. גובה דמי השכירות נקבע בחוזה לסך 450 דולר בעבור כל חודש שכירות. הנתבעת התחייבה בעל פה כלפי התובע, שחלק מהתשלום דמי השכירות יתבצע מדמי זכאות חודשיים, להם היא זכאית ממשרד השיכון, אשר יועברו ישירות לחשבון הבנק של התובע.

5. הנתבעת התגוררה עם בתה הקטינה במושכר במשך כשנה שלמה ולא שילמה לתובע דבר. גם כספי הזכאות, להם טענה הנתבעת, לא הועברו לחשבונו של התובע.

התובע טען, כי לפי ברור שערך, כספי הזכאות הועברו למר זגורי, המשכיר ממנו השכירה הנתבעת יחידת דיור בראשל"צ, בטרם עברה להתגורר אצל התובע.

6. לטענת התובע, אחי הנתבעת, מר יהושע דנינו (להלן: "יהושע"), הלווה לו 5,000 ₪ על חשבון תשלום השכירות של הנתבעת. התובע התחייב להשיב סכום זה ליהושע לאחר שיקבל את כספי הזכאות של הנתבעת ממשרד השיכון. לבסוף, השיב התובע ליהושע סך 5,000 ₪ ולא קיבל את כספי הזכאות כפי שהובטח לו.

7. בתאריך 20.9.06 פנה התובע במכתב לנתבעת, בדרישה לתשלום חובה בגין דמי השכירות ולא נענה. משכך, עתר התובע בתביעה דנא לתשלום דמי השכירות בגין 12 חודשים, בתוספת ריבית והצמדה, בסך 26,378 ₪.

8. עוד טען התובע, שבתאריך 5.2.04 הלווה לנתבעת סך 2,600 ₪. סכום זה לא הושב לו עד ליום התביעה והוא תובע את השבתו בתביעה דנא.

טענת הנתבעת:

9. הקשר הזוגי בין הנתבעת לתובע החל בשנת 2004. בחודש אוגוסט 2005, חוזה השכירות בדירה בה התגוררה הנתבעת עמד לפקוע והתובע הציע לה לעבור להתגורר עימו יחד עם בתה.

10. הנתבעת עברה להתגורר בביתו של התובע ברחוב בר לב 18 ברחובות ובקשה לרשום את בתה בת התשע לבית ספר בעיר. אלא שבעיריית רחובות הובהר לנתבעת שבלא חוזה שכירות המעיד על מגוריה בעיר, לא תוכל לרשום את בתה לבית הספר.

11. משכך, ערכו התובע והנתבעת, ביוזמת התובע, את חוזה השכירות נשוא התביעה דנא, וזאת למראית עין בלבד, בכדי שלנתבעת יתאפשר לרשום את ביתה לבית הספר באזור מגוריה.

12. בחודש מרץ 2006, יזמה התובעת את סיום הקשר הזוגי בינה ובין התובע ועזבה את דירתו של התובע.

13. לטענת הנתבעת, התובע לא הלווה לה סך 2,600 ₪, אלא שילם סכום זה בעבור ביצוע הפלה של פרי זרעו.

14. בדיון שנערך לפניי העידו:

מטעם התובע - מר גולן עוז, התובע ומר אברהם זגורי (שהשכיר לנתבעת דירה בעבר), שזומן על ידו.

מטעם הנתבעת - גב' שושנה יהוד, הנתבעת, מר אילן ונגלר (מכר ותיק של הנתבעת), גב' זהבה דנינו (אחות הנתבעת) ומר יהושע דנינו (אחי הנתבעת).

דיון:

15. הנתבעת לא כפרה בעצם חתימתה על החוזה ואף הודתה בכך שהיא וביתה התגוררו בביתו של התובע במשך כחצי שנה. יחד עם זאת, טענה הנתבעת שהחוזה נעשה למראית עין בלבד, במסגרת קשר זוגי שנמשך כשנתיים, בין התובע לנתבעת.

16. טענת ההגנה של הנתבעת היא שהחוזה בינה לתובע בנוגע לשכירת שני חדרים נעשה למראית עין בלבד. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי במקרה כזה, החוזה בטל מעיקרו.

17. הטוען שחוזה נכרת למראית עין, עליו נטל ההוכחה [גבריאלה שלו, דיני חוזים, ירושלים, תש"ן, עמ' 175]. לנוכח מהות טענת ההגנה מצד הנתבעת, יש לבחון אם הרימה היא את נטל ההוכחה המוטל עליה על פי דין.

18. בסעיף 4 לתצהירה [נ/7], מתארת הנתבעת מערכת יחסים זוגית, בינה ובין הנתבע, שנמשכה משנת 2004 עד שנת 2006. הנתבעת טענה שהחוזה נעשה במסגרת יחסים זו, על מנת לאפשר את רישום ביתה לבית ספר בעיר רחובות בלבד ולא על מנת ליישמו בפועל.

בעדותה לפניי חזרה הנתבעת על גרסתה והוסיפה שהקשר הזוגי בינה ובין התובע החל בסוף שנת 2003, ונמשך כשלוש שנים: "אני גרתי אצלך. היינו בקשר 3-4 שנים בערך, אני זוכר את השנה שגרתי אצלך בבית, מ- 8/2005 ועד 3/2006... [פר' עמ' 21 ש' 8-9].

הנתבעת הוסיפה בעדותה, שעברה לדירתו של התובע ביוזמתו:

"...התחננת בפני שאני אגור אצלך, בשנה האחרונה השתכנעתי לגור אצלך, במרץ 2006 אני יצאתי מהבית שלך, אני מוכנה ללכת לפוליגרף ולהביא את הילדה שלי אם צריך."

[פר' עמ' 22 ש' 9-11]

19. לשאלת התובע, האם היא יודעת מה היא זוגיות ומשק בית, ענתה הנתבעת:

"כי מה שאני עשיתי בתוך הבית. גרת ב- 3 מפלסים ואמרת שזה בית שלך, לא שכירות, אני ניקיתי את הבית כמו פאטמה, כשקיבלת אירוע לב, אני טיפלתי בך, וגם גיהצתי לך. אני טיפלתי בך בתור בת זוג שלך בחדר שלך".

[פר' עמ' 26 ש' 16-18]

20. לחיזוק גרסתה, צירפה הנתבעת לתצהירה מכתב מעיריית רחובות [נ/9]. על פי תוכנו של המכתב, מאשרת מנהלת המחלקה לחינוך יסודי של עיריית רחובות, הגב' שרה והב, כי בתאריך 21.8.05 התייצבה הנתבעת במחלקתה לשם רישום ביתה לבי"ס שז"ר. כמו כן נרשם במכתב, שבהתאם לנוהלי הרישום של המחלקה המחייבים הצגת ת.ז. מעודכנת וחוזה, הציגה הנתבעת חוזה שכירות. למכתב זה צורף עותק מחוזה השכירות שהוצג לעירייה, הוא החוזה נשוא התביעה דנן.

21. כחיזוק נוסף לגרסת הנתבעת, התייצבו קרובי המשפחה של הנתבעת לעדות לפניי.

מר יהושע דנינו, אחי הנתבעת, ציין בסעיף 2 לתצהירו [נ/6] שהלווה לתובע סך 5,000 ₪, רק בגלל שהוא היה בן זוגה של אחותו, הנתבעת, וללא כל קשר לתשלומי שכירות כפי שטוען התובע. בעדותו לפניי הדגיש יהושע שהתובע לא החזיר לו את מלוא ההלוואה: "אתה חייב לי עוד 2,000 ₪, אם היה לך חשבון בנק הייתי תובע אותך..." [פר' עמ' 20 ש' 19].

אחותה של הנתבעת, הגב' זהבה דנינו (להלן: "זהבה"), העידה לפניי ותמכה בגרסתה של הנתבעת. זהבה ציינה בעדותה שהתארחה בביתו של התובע והנתבעת בתקופה הנקובה בחוזה השכירות:

"בשנת 2005...כמה פעמים במשך השנה. אתה ישנת עם הנתבעת בחדר, היו ארבעה חדרים למעלה, חדר אחד של התיקים, ו- 3 חדרים למגורים ש, אני ישנתי בחדר נפרד, הילדה של הנתבעת בחדר בנפרד, והנתבעת ישנה עם התובע. אם כל משכיר גר ישן עם השוכרת שלו אז זה נחמד מאוד, גם אני אלך להשכיר דירה."

[פר' עמ' 19 ש' 5-10]

כך, גם כאשר זהבה נשאלת בעדותה, על ידי התובע, מניין היא "שואבת את הנתון" לפיו הוא והנתבעת היו בני זוג משנת 2004-2006, היא משיבה: "אתה היית אצלנו, ישנת במיטה שלי" [פר' עמ' 19 ש' 13].

22. פרט למכתב מעיריית רחובות, הציגה הנתבעת לפניי לוח צילומים של הודעות SMS שצולמו במשטרת רחובות על ידי השוטר יואב וונה. על פי לוח הצילומים, שלח התובע, לכאורה, 49 הודעות SMS במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2006. תוכן ההודעות כפי שהוצגו לפניי, נע לרוב בין הצהרות אהבה לחילופי האשמות. להלן מספר דוגמאות להמחשת תוכן ההודעות:

הודעה מיום 8.8.06: "מעבר לכך אני אבדוק בכל הרשויות את עניין ההשמצות שהטחת כלפיי נבדוק אם זה שקר שלך או פרובוקציה של מישהו אחר. מאת: עוזי".

הודעה מיום 20.8.06: "שוש מתוקה אני געגע תרגעי ונדבר. מאת: עוזי".

הודעה מיום 25.8.06: "בוקר טוב מתוקה והמשך יום נעים. מאת: עוזי".

הודעה מיום 26.8.06: "את יודעת שאני אוהב אותך ולא אוותר עליך גם אם צריך להמתין 40 שנה במדבר. מאת: עוזי".

הודעות מיום 10.9.06: "בוקר טוב והמשך יום נעים שושי שימות מי ששונא אותך. מאת: עוזי". "מי אוהב אותך יותר ממני. מאת: עוזי".

הודעה מיום 17.9.06: "אני מאמין שאת לא רוצה שאגיע לאלץ אותך לטפל בזה לפני כל השכנים אז בבקשה ממך תוציאי אותי מהבעיות שלך אני ממתין יומיים. מאת: עוזי".

23. התובע, בעדותו לפניי, התייחס להודעות ה SMS שהוצגו לפניו ואמר:

"מי אמר שזה המכשיר שלי? ... אני לא יודע אם זה מהמכשיר שלי. תראה לי שזה מהנייד שלי... לא יודע. מה זה מאת עוז?..."

[פר' עמ' 14 ש' 1-4]

24. לטענת התובע החוזה נעשה בכוונה לבצעו בפועל ולא לשם מטרה נסתרת אחרת. יחד עם זאת, בתצהירו [ת/2], חושף התובע פרטים נוספים אותם לא העלה בכתב תביעתו: ראשית, הנתבע הודה שניהל מערכת יחסים זוגית עם הנתבעת מסוף שנת 2003 ועד פברואר 2004. כמו כן, ציין התובע, שעד הפרידה בשנת 2004, התגוררה הנתבעת בדירתו.

25. בעדותו לפניי, חזר התובע על גרסתו וציין את תקופת הזוגיות שהתקיימה בינו ובין הנתבעת: "סוף 2003 עד שנת 2004. משהו כזה אוגוסט ספטמבר 2003, היינו בני זוג מספר חודשים, זה מה שזכור לי" [פר' עמ' 12 ש' 4-5].

בעדותו, הסביר התובע את מערכת היחסים שהתקיימה בינו ובין הנתבעת בתקופה בה, לטענתו, התגוררה בביתו כשוכרת:

"המדובר בתקופה שמעבר לסיוע המגורים שסייעתי לה, היא תקופה שהנתבעת היתה תחת השפעה של סמים ואלכוהול, וסייעתי בידה בכל הכיוונים, גם בכיוון הזה לרבות הסעה של בתה של הנתבעת...אלו הנסיבות שראו אותנו יחד, אני סייעתי בידי הנתבעת, הסעתי אותה ופתרתי לה בעיות".

[פר' עמ' 12 ש' 27-30]

26. במהלך עדותו של התובע, הציג בא כוחה של הנתבעת מסמך מטעם המוסד לביטוח לאומי הנושא את התאריך 4.4.06. בחלקו התחתון של המסמך, מופיע התאריך 11.4.06 והמילים הבאות:

"מאיר שלום

הגב' יהוד שושנה עברה להתגורר עם אילן ונגל חברה לחיים.

ברח' הסמדר 13/1 ראשל"צ מיום 19.3.06

אנו נפרדנו והיא אינה מתגוררת עוד בדירתי.

עוז גולן

4552035-054"

בא כוחה של הנתבעת ציין שמסמך זה צורף לתצהירו של התובע [נספח ד' לת/2], אך השורה האחרונה הושמטה: "אנו נפרדנו והיא אינה מתגוררת עוד בדירתי", לטענתו, במכוון.

27. התובע אישר כי הוא זה שצילם את המסמך [פר' עמ' 13 ש' 1]. כמו כן, הסביר התובע בעדותו שכאשר השתמש במונח "נפרדנו" אכן התכוון לסיום הקשר הזוגי עם הנתבעת, זאת נכון לשנת 2004 [פר' עמ' 13 ש' 13-19].

28. כאשר אני בוחן את מאזן העדויות והראיות שהוצגו לפניי, אני סבור שיש בו כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על הנתבעת:

ראשית, התרשמתי לטובה מעדותה של הנתבעת והיא מהימנה עלי. השתכנעתי שבזמנים הרלוונטיים לכריתת החוזה, שררו בין התובע לנתבעת יחסי זוגיות לכל דבר ועניין.

הנתבעת העידה לפניי שבתקופה בה התגוררה בבית התובע, נהגה לנקות את ביתו ולסעוד אותו במיטת חוליו. התנהלות זו מעידה על קיומה של מערכת יחסים זוגית ולא על יחסי שוכרת - משכיר.

שנית, גרסתה של הנתבעת נתמכת בעדויות יהושע וזהבה, אחיה ואחותה, אשר גם מעדותם התרשמתי לטובה.

זהבה העידה במפורש, שבמשך שנת 2005 לנה כמה פעמים בביתו של התובע, כאשר אחותה, הנתבעת, ישנה יחד עם התובע בחדרו. כמו כן ציינה זהבה שהתובע והנתבעת התארחו בביתה וישנו במיטתה [פר' עמ' 19 ש' 13[. חיזוק נוסף לאמינות דבריה של זהבה, אני מוצא מאישור התובע לכך שזהבה: "התארחה אצלנו פעם אחת" [פר' עמ' 19 ש' 4].

29. תמיכה נוספת לכך שבתקופה הרלוונטית לתביעה דנא התקיימה מערכת יחסים זוגית בין התובע לנתבעת, נמצאת במסמך מטעם הביטוח הלאומי [נספח ד' לת/2]. התובע ציין בתחתית המסמך, בין היתר, כי הוא נפרד מהנתבעת והיא איננה מתגוררת עימו יותר. התובע, אשר לא הכחיש שהוא זה שכתב את הדברים, הסביר שהפרדה אליה התכוון אירעה עוד בפברואר 2004. הסבר זה אינו מתיישב עם העובדה שהדברים נכתבו בשנת 2006, כשנתיים לאחר הפרדה לה טוען התובע.

כך, גם הצגת המסמך על ידי התובע לבית המשפט, באופן חלקי, כאשר חסר המשפט: "אנו נפרדנו והיא אינה מתגוררת עוד בדירתי", מחלישה את גרסתו של התובע.

30. זאת ועוד. הנתבעת הציגה לפניי לוח צילומים של הודעות SMS שצולמו במשטרת רחובות. תוכן ההודעות, אשר נכתבו בסוף שנת 2006, מהעיד על קיומו של קשר זוגי במועד שליחת ההודעות. ההודעות חתומות בשם "עוז", דבר המחזק את גרסתה של הנתבעת לפיה התובע הוא זה ששלח את ההודעות. בהקשר זה יש לציין שהתובע, בעדותו לפניי, לא הכחיש באופן מפורש שהוא לא שלח את ההודעות, אלא תהה האם יש הוכחה שההודעות נשלחו ממכשיר הסלולרי שברשותו [פר' עמ' עמ' 14 ש' 1-6]. כמו כן הודה התובע ששלח לנתבעת הודעות SMS "רומנטיות" אשר לטענתו "לא רלוונטים" [פר' עמ' 13 ש' 30].

31. הנתבעת טענה שהקשר הזוגי בינה ובין התובע הסתיים, במרץ 2006. חיזוק לטענה זו אני מוצא מדבריו של התובע לפיהם, ביקש מהנתבעת: "לפנות ונעלתי לפניך את הדלת ב - 16.3.06" [פר' עמ' 24 ש' 15]. דבריו אלה עומדים בניגוד לטענתו בכתב התביעה לכך שהנתבעת התגוררה בביתו עד אוגוסט 2006.

32. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת הנתבעת כי הקשר הזוגי בינה ובין התובע החל בסוף שנת 2003 והסתיים במרץ 2006. משכך, אני מוצא טעם של ממש לגרסתה של הנתבעת, לפיה חוזה השכירות שנחתם בחודש אוגוסט 2005 נעשה למראית עין בלבד, לשם רישום ביתה של הנתבעת לבית ספר בעיר רחובות.

33. בעדותה לפניי, הדגישה הנתבעת, באופן עיקבי ומפורש כי מטרתו של החוזה הייתה למראית עין בלבד:

"שקר וכזב. המסמך הזה נעשה כדי לרשום את הילדה שלי לבית הספר. אני הייתי בת זוג לכל דבר, חדר אחד מלא תיקים, וחדר אחד היה לאורחים ולילדה שלי, אני ישנתי עם התובע באותה מיטה. הכל יוצא מהלב".

[פר' עמ' 23 ש' 28-30]

"...ב- 8/2005 עברתי לגור איתך, את החוזה עשיתי איתך כדי לרשום את הילדה לביה"ס..."

[פר' עמ' 24 ש' 5-6]

"..אתה רשמת את החוזה, אמרת כדי שזה יראה אמיתי כתבת שטר ביטחון. אמרת לי לחתום כדי שזה יראה אמיתי".

[פר' עמ' 25 ש' 14-15]

34. בהקשר לחוזה למראית עין, שנה בית המשפט העליון כהאי לישנא:

"הדין מורה כי במקרה זה בו חזות פני הדברים אינה משקפת את רצונם האמיתי של הצדדים, ינתן תוקף לאותו רצון אמיתי, ולכן נקבע כי ההסכם שהצדדים אינם מעוניינים בו ואשר ערכו אותו אך למראית עין - הוא בטל. בכך מקיים הדין את רצונם של הצדדים אשר מבקשים שלא לתת רוח חיים באות המתה שערכו ביניהם מטעמים השמורים עימם". [ההדגשה אינה במקור- א.ש.]

[ע"א 53/86 סולל נ' צוקרמן, פ"ד מב(2), 625 ,עמ' 630 (1988)].

35. כך, פרופ' שלו מבארת את הדרך להתחקות אחר רצונם האמיתי של הצדדים:

"עניינו של סעיף 13 הוא, אם כן, בהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים. השאלה, מה היתה כוונתם בעת כריתת ההסכם, היא שאלה שבעובדה הנלמדת ממכלול נסיבות המקרה."

[גבריאלה שלו, דיני חוזים, ירושלים, תש"ן, עמ' 175].

36. במקרה דנן הוכיחה הנתבעת שבזמן החוזה התקיימה מערכת יחסים זוגית בין התובע לנתבעת, דבר המחזק כשלעצמו את כוונתם המשותפת של הצדדים לחתום על החוזה למראית עין בלבד.

מעבר לכך, הנתבעת הציגה מסמך מאת עיריית רחובות המאשר שאחד התנאים לרישום ביתה בבית ספר בעיר רחובות, הינו הצגת חוזה שכירות דירה בתחומי העיר.

מסמך זה מהווה חיזוק נוסף לגרסתה של התובעת.

יתרה מכך, התובע טען, הן בתצהירו [ס' 19 לת/2] והן בעדותו לפניי, שהחוזה מעולם לא הוצג בעיריית רחובות והוא לא נדרש כתנאי לרישום ילדתה של הנתבעת: "אני אומר לך שלא צריך להראות חוזה כדי לרשום את הילדה... יש צורך רק ברישום כתובת במשרד הפנים..." [פר' עמ' 24 ש' 8-12]. מסמך זה מאת העירייה מפריך את טענתו של התובע ומחליש את גרסתו.

37. מכלול נסיבות המקרה, מעיד על כך שכוונת הצדדים לחוזה השכירות, התובע והנתבעת, הייתה שלא לקיים את החוזה ככתבו וכלשונו, אלא לשם רישום הבת לבית הספר בלבד. שוכנעתי שהנסיבות בהן עברה הנתבעת, יחד עם ביתה, לביתו של התובע היו על רקע מערכת היחסים הזוגית שהתקיימה בין התובע לנתבעת.

38. משכך, אני קובע כי שהחוזה שנכרת בין הצדדים הינו למראית עין בלבד והוא בטל.

39. התובע העלה טענה נוספת לפיה נתן לנתבעת הלווה בסך 2,600 ₪ אשר טרם הושבה לו.

40. לטענת הנתבעת, סך 2,600 ₪ שולמו על ידי התובע למרפאת מדיקל סנטר בראשל"צ בעבור ביצוע הפלה של הנתבעת. לטענתה, ההיריון שהופסק היה מפרי זרעו של התובע ועל כן הוא מימן את ביצוע ההפלה.

41. העיד לפניי גם מר אילן ונגל (להלן: "אילן"). אילן, מכר ותיק של הנתבעת, "משנת 1982" [פר' עמ' 17 ש' 15], התייחס בעדותו להלוואה בסך 2,600 ₪, לה טוען התובע: "אני לא שילמתי עבור ההפלה אלא נתתי שיק ביטחון עבור ההפלה, שהיא הבטיחה לי שאתה תחזיר לי את הכסף".

42. מבלי להיכנס לפרטי גרסתה של הנתבעת, הרי שהתובע לא הביא כל ראיה התומכת בגרסתו לעניין ההלוואה (כגון: פרטי שיק, תדפיסי העברה בנקאית לחשבונה של הנתבעת, עדים שיודעים על ההלוואה וכדומה) ועל כן דין טענה זו להידחות.

43. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

44. סוף דבר- התביעה נדחית. התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין לתשלום לא יאוחר מיום 10.9.08.

ניתן היום ו' באב, תשס"ח (7 באוגוסט 2008) בהיעדר הצדדים.

אורן שוורץ, שופט

מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: