|
2 |
בתי המשפט
|
בבית המשפט המחוזי בנצרת |
ב.ש. 000950/08 | ||
|
ת.פ. 000001/02 | |||
|
בפני: |
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף |
תאריך: |
07/08/2008 |
|
בעניין: |
אריק אוחיון |
||
|
המבקש | |||
|
נ ג ד |
|||
|
מדינת ישראל |
|||
|
המשיבה | |||
החלטה
1. בקשה זו שהוגשה ביום 11/6/2008 הובאה אלי רק ביום 7/7/2008 כשחזרתי מחופשת שבתון.
2. זו בקשה להורות כי חישוב מרוץ פסילת רישיון הנהיגה בתיק פ 1/02 מתחיל ביום 27/5/2003 ומסתיים ביום 27/5/2004.
3. השאלה המתעוררת בתיק זה היא כיצד נוהגים במי שנפסל על ידי בית משפט מלהחזיק רישיון נהיגה, כאשר תוקף רישיונו פקע, מאי חידושו, או מפסילה קודמת? אימתי מתחיל מניינה של תקופת הפסילה, מקום שרישיון הנהיגה לא הופקד ולא הוגש תצהיר בגין הסיבה לכך.
4. העובדות הדרושות לעניין:
א. בשנת 1998 פג תוקף רישיון הנהיגה של אריק אוחיון (להלן - המבקש). המבקש לא חידש את רישיונו.
ב. ביום 26/05/02 נגזר על המבקש בתיק ת (נצ') 4551/01 פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנה. באותו יום הפקיד המבקש את רישיונו ומעולם לא לקח אותו חזרה.
ג. ביום 19/09/02, נגזר על המבקש בתיק פ 1/02 (מחוזי נצרת), בין היתר, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנה.
ד. המבקש לא הפקיד רישיונו בהתאם לגזר הדין מיום 19/09/02 ואף לא מסר תצהיר המסביר את הסיבה שמנעה ממנו את הפקדת רישיונו.
5. טענות המבקש
א. המבקש טען כי הסיבה שבגללה לא הפקיד רישיונו, כמתבקש בהתאם לגזר הדין שהוטל עליו ביום 26/05/02 בתיק פ 1/02 היא, כי רישיונו היה מופקד כבר במזכירות בית משפט לתעבורה בנצרת, עקב פסילה קודמת שהוטלה עליו בתיק 4551/01, ועל כן לא יכול היה להפקידו שוב.
ב. לפיכך, ביקש המבקש להורות כי מניין הפסילה בתיק 1/02 התחיל ביום 27/05/03 והסתיים ביום 27/05/04.
6. טענות המשיבה
א. הוראות החוק לעניין הפקדת רישיון נהיגה הן ברורות וחד משמעיות והמבקש לא פעל על פיהן.
ב. תקנות 556-557 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן - התקנות), קובעות כי היה על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, או לחילופין להצהיר על הסיבות שמנעו ממנו מלהפקיד רישיונו.
ג. הוראות החוק דורשות פעולה פוזיטיבית בקשר להפקדת הרישיון והמבקש אינו יכול להיתלות בטענה כי רישיונו "הופקד בתיק אחר". המבקש לא פעל כנדרש על פי החוק ולא עשה דבר מיום מתן גזר הדין בחודש ספטמבר 2002, על אף שנכח בעת מתן גזר הדין. המבקש יכול היה להצהיר לפרטיכל, בעת מתן גזר הדין, כי רישיונו הופקד קודם לכן בתיק אחר.
ד. מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש מתברר כי למרות הצהרתו שלא חידש את רישיונו משנת 1998, הצטברו לחובתו 24 הרשעות קודמות בתעבורה משנת 1998 ועד שנת 2007.
7. דיון
א. אימתי מתחיל מניינה של תקופת הפסילה במקרים בהם מוטלים יותר מעונש פסילה אחד. האם מבקש שהפקיד את רישיונו במסגרת הליך משפטי אחד, מחויב להגיש תצהיר בכל הליך והליך אחר שבו יציין את ההפקדה, או שמא די בהפקדה הראשונה?
סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן - הפקודה), קובע:
|
42.(א) פסילה שהטיל בית משפט, מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו, תחל ביום מתן גזר הדין אם, לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה
טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.
(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין —
(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות
ובדרך שנקבעה;
(2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה
נפסל כאמור."
ב. מלשון הסעיף עולה כי ביצוע עונש הפסילה, יחל מיום מתן גזר הדין, בהעדר הוראה אחרת של בית המשפט. כלומר, אדם שימצא נוהג אחרי שהודע לו תוכן גזר הדין, ימצא עובר על סעיף 67 לפקודה (נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים).
מניין ימי הפסילה מתחיל עם הפקדת רישיון הנהיגה בידי הרשות המוסמכת, או לחלופין, כאשר אבד הרישיון, מיום הגשת תצהיר מצד בעל הרישיון, בו הוא מצהיר כי רישיונו אבד (סעיף 42(ג)(2) לפקודה וכן תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה).
ברע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת ביטון") נקבע כי יש ליישם הסדר זה בדייקנות:
"סעיף 42(ג) לפקודה קובע עיקרון אחריו אין מהרהרים, לפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסמכת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע הסדר, שהוא מינהלי באופיו, בתקנה 557, שהנחיותיה לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, וממילא אין צורך להידרש לו לא במסגרת גזר-הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא.."
עוד נאמר בפרשת ביטון:
"סעיף 67 לפקודה קובע כי מי שנהג ברכב, אף שהודע לו כי רישיונו נפסל, וכל עוד הפסילה בתוקף, הנו בבחינת מי שנהג ברכב שנהיגתו אסורה על פי פקודת התעבורה. התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהיעדרו, הודע לו. אולם תחילת תוקפה של הפסילה לחוד, ומניין הפסילה לחוד, הואיל וסעיף 42(ג) קבע סייג לעניין זה, לאמור, על הנאשם למסור את רישיונו לרשות שנקבעה לכך, בדרך שנקבעה בתקנות, וכל עוד לא עשה זאת לא יתחיל מניינה של תקופת הפסילה".
ד. תקנות התעבורה משלימות את סעיף 42 לפקודה. תקנה 556(א) לתקנות קובעת כי במצב בו בית משפט פוסל אדם מלנהוג, על הנאשם להפקיד רישיונו בבית המשפט, מיד עם היוודע לו דבר הפסילה.
ה. תקנה 557(א) לתקנות מטילה על בעל רישיון שנפסל חובה להפקיד רישיונו אף אם הרישיון אינו בר תוקף אותה עת.
תקנה 557(ב) לתקנות עוסקת במצב בו בעל הרישיון הצהיר כי רישיונו אבד ואין לו העתק ממנו. במקרה כזה יתחיל מניין ימי הפסילה במועד ההצהרה. בנוסף לכך, מטילה תקנה 557(ג) לתקנות חובה על בעל הרישיון ליידע את הרשות המוסמכת במידה וימצא את רישיונו.
להסדר זה נקבעו בפסיקה מספר מטרות. המטרה הראשונה - מניעת השימוש הפיזי ברישיון על ידי הצגתו לגורמים מוסמכים בעת הצורך, וכך יתאפשר לנהג שרשיונו נפסל להמשיך ולנהוג בזמן הפסילה.
המטרה השנייה היא מטרה חינוכית ופסיכולוגית:
"חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רישיון תקף והן לגבי רישיון שתוקפו פקע" (ראה בש"פ 2199/03 מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 467, 473).
ו. המטרה השלישית היא מטרה מינהלית שתכליתה להבטיח כי החלטת בית המשפט תיושם באמצעות תקשורת בין מערכת בתי המשפט לבין משרד התחבורה, שכן חובת ההודעה אודות הפקדת רישיון הנהיגה לרשות הרישוי חלה על מזכיר בית משפט (ראה לעניין זה ע"פ (חי') 3211/08 שם טוב אלנקוה נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), (להלן: "פרשת אלנקוה).
ז. בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפני, יש לבחון את השאלה האם במצב בו רישיון הנהיגה כבר הופקד בתיק אחר, יש להגיש תצהיר על כך בתיק אחר, המאוחר יותר בזמן, בו נגזרה על הנאשם פסילה נוספת של רישיון הנהיגה. שאלה זו נידונה בב"ש (מחוזי ת"א) 93492 חמאד נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), ונקבע שם:
"אין להסתפק בהפקדת הרישיון פעם אחת בפסילה הראשונה, ויש להפקידו בכל פעם שיורשע מחדש ובמקרה שהרישיון כבר הופקד, יש ליתן תצהיר בכל פעם שיורשע מחדש, בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה".
לתוצאה דומה הגיע בית המשפט גם בתיק ת' (שלום ק"ג) 4060/04 אלון נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), שם נקבע:
"ראו לעניין זה, את תקנה 557 (ב) לתקנות התעבורה, הקובעת כי במקרה מעין זה, על המבקש להגיש תצהיר לביהמ"ש ומניין הפסילה יתחיל מיום המצאת התצהיר".
ח. מודע אני כי בפרשת אלנקוה, שצוינה לעיל, הגיע השופט כ. סעב לתוצאה הפוכה בקובעו:
"... בנסיבות המקרה דנן לא קמה כל חובה חוקית על בעל הרישיון להגיש תצהיר, לפיו הרישיון מופקד בתיק אחר. יש לציין שהתכלית העיקרית עליה חוזר ביהמ"ש העליון כמובא לעיל, הנה תכלית מניעת השימוש הפיזי ברישיון. במקרה ומוכח שהרישיון הופקד בתיק אחר, או בידי רשות מוסמכת, הרי ברי שבעל הרישיון אינו יכול לעשות שימוש בו. יתרה מזאת, אדם שמפקיד רישיון בידי רשות מוסמכת, מקיים את הוראת הדין ומכאן אין חשש שהחוטא יצא נשכר, חשש שהובע בפסיקה. גם התכלית החינוכית והפסיכולוגית מיושמת שכן האדם יודע שהוא ביצע אקט מהותי, שעה שהוא הפקיד את רישיונו בתיק אחר וקיבל אישור על כך, כמו כן, אין בידו רישיון שיוכל להציג שוב, דבר שמרתיע אותו מלנהוג".
ט. עם כל הכבוד, אינני מסכים עם דברים אלה ודעתי שונה בנדון. ראשית, יש הוראות חוק מפורשות בנדון. נראה לי כי יש למלא אחר הוראות אלה בדייקנות ואל לנו להטיל על הרשויות חובות נוספות כגון: עריכת בדיקות, במקרים בהם אדם שרישיונו נפסל ולא הפקידו, האם הרישיון הופקד כבר בתיק אחר. אין בכך כל היגיון והסדר שכזה יגרום לסרבול המערכת וחוסר יעילות. על האדם שרישיונו נפסל לדאוג ולעדכן את בית משפט מהי הסיבה שבגללה לא הפקיד את רישיונו. מזכיר בית משפט יעביר מידע זה לרשות המוסמכת, כמוטל עליו וכך תתאפשר עבודה יעילה של המערכת.
אכן, אחת המטרות של הפקדת הרישיון הנה מניעת שימוש פיזי בו, אולם זו איננה המטרה היחידה, כך שבמידה ועונים עליה מוענק פטור מהפקדת הרישיון.
השופט סעב סבר כי בעצם ההפקדה הראשונה ממלאים אחר התכלית הפסיכולוגית של התקנות, שכן הנאשם כבר ביצע אקט מהותי של הפקדת הרישיון. נראה לי כי דברים אלה אינם נכונים והמקרה של הנאשם - המבקש -, שהמשיך לנהוג ולצבור עבירות בזמן הפסילה מוכיח וממחיש זאת. עצם העובדה כי המבקש נהג בזמן פסילה, לאחר שרישיונו הופקד בתיק אחר, מצביע כי התכלית החינוכית פסיכולוגית לא הושגה לגביו.
י. בכל מקרה יש לוודא שגם מהבחינה הפורמאלית יוסדרו הדברים בצורה מאורגנת וראויה. על המבקש הייתה חובה להודיע לבית המשפט כי רישיונו כבר הופקד, בפרט כאשר גזר הדין בתיק פ 1/02 הוקרא בנוכחותו (ראה עמ' 8 לגזר הדין), והמבקש שמע כי עליו להפקיד רישיונו. כל שהיה עליו לעשות הוא להצהיר לפני בית המשפט אודות ההפקדה הקודמת של רישיונו. המבקש לא עשה כן, ובנסיבות אלה אין לו להלין אלא על עצמו.
יא. לא למותר להדגיש כי מעיון בתיק בית המשפט עולה כי המבקש הגיש כבר בעבר בקשה לחישוב מרוץ פסילה (ראה ב"ש 1123/05 מיום 20/1/2005), ובקשתו נדחתה, הואיל והמבקש לא צירף כל אסמכתא לכך שאכן הפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט במסגרת תיק אחר כלשהו. יחד זאת, קבעתי בהחלטתי מיום 30/1/2005, כי אם יגיש המבקש בקשה אחרת בצירוף ראיה כלשהי, אדון בבקשה. דא עקא, המבקש לא עשה כן, ובקשתו הנוכחית הוגשה רק כעבור כשנתיים וארבעה חודשים.
עוד אדגיש, כי ב"כ המבקש לא ציין בבקשה הנוכחית את דבר ההליך הקודם ואף לא נתן כל הסבר לכך. נראה לי, כי על עורך הדין, בהיותו "קצין בית המשפט", מוטלת החובה לפרוס את מלוא התמונה העובדתית לפני בית המשפט שדן בתיק, ויש להקפיד בהקפדה יתרה על מילוי חובה זו, דבר שלא נעשה במסגרת הבקשה הנוכחית.
יב. למבקש יש עבר עשיר בעבירות תנועה (21 הרשעות כולל בתקופת הפסילה). נראה כי אין על המבקש מורא של חוקי התעבורה והעונשים שהוטלו עליו במהלך השנים. עיננו הרואות, כי אף העונש של פסילת רישיון נהיגה לא הרתיע את המבקש מלנהוג בעת הפסילה ולעבור עבירות תעבורה רבות נוספות.
מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש עולה, כי אלו כוללות עבירות חמורות כגון: אי ציות לתמרור עצור, נהיגה במהירות בדרך שאינה עירונית, נהיגה ללא רישיון נהיגה (פעמיים), שימוש בטלפון בעת שהרכב נע, נהיגה כשברמזור אור אדום (פעמיים), נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, ועוד.
8. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
9. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
היום ו' באב, התשס"ח (7 באוגוסט 2008).
|
סגן הנשיא, אהרן אמינוף - שופט |
מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: