פסיקה - שבו סלים נגד ששון

ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שבו סלים נגד ששון :

בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים		א 011596/05

בפני:	כב' השופטת שירלי רנר	10/08/2008

בעניין:	שבו סלים
	ע"י ב"כ עו"ד	עו"ד ארנון יפעת	התובע
	נ ג ד
	ששון שמעון
	ע"י ב"כ עו"ד	עו"ד דוד איזק	הנתבע

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובע הרוכש במסגרת עסקו רכבים מאנשים פרטיים לצורך מסחר, כרת ביום 4.7.05 חוזה עם הנתבע לרכישת רכבו של האחרון כאשר באותה עת היה מוטל על הרכב עיקול של המוסד לביטוח לאומי. מכאן התחייבותו של הנתבע בחוזה להעביר את הבעלות ברכב כשהיא נקייה מכל שעבוד, עיקול וכדו' עד ליום 19.7.05. התובע שילם את מלוא התמורה בסך 52,000₪ ואולם עד למועד הגשת התביעה לא קיים הנתבע את התחייבותו להסיר את העיקול ובמהלך הזמן הוטלו אף עיקולים נוספים של מרכז הקנסות. כמו כן לא העביר הנתבע את הרכב על שמו של התובע בהתאם לחוזה ובכך הפר את החוזה הפרה יסודית. על פי כתב התביעה הרכב נקנה עם מנוע לקוי והתובע הוציא הוצאות ניכרות על מנת להשמישו בהסתמך על הבטחת הנתבע להסיר את העיקול וכן בהסתמך על הבטחתו כי יהא אחראי לכל הוצאה לתיקון הרכב במידה ולא יוסרו העיקולים. התובע תובע את ביטול החוזה, השבת הסכום ששולם על ידו כשהוא משוערך, וכן עלות העבודה והתיקונים שביצע ברכב. עוד תובע התובע פיצוי מוסכם בסך 2500 ₪ וכן הפסד רווח שנגרם לו בשל דחיית הצעות לרכישת הרכב עקב אי הסרת העיקולים.

על פי כתב ההגנה כל העיקולים/החובות נעשו בעטיו של בעלו הקודם של הרכב ולא בשל הנתבע. במהלך הקנייה הבהיר התובע כי את הרכב הוא לא קונה למטרת מסחר אלא לשימושה הפרטי של גיסתו. עקב מצבו המכני של הרכב הוא נמכר בהנחה של למעלה מ-50% מערכו. על פי כתב ההגנה כבר למעלה מחודש שאין עיקולים על הרכב. עוד נאמר בכתב ההגנה כי הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת להוריד את העיקולים במועד אך מאחר והתשלום לרשויות נעשה בשיקים דחויים לא ניתנה אפשרות להוריד את העיקולים עד לאחר ביצוע התשלום בפועל. עוד נטען בכתב ההגנה כי ברוב הקבלות שצורפו לא צויין כי ההוצאות הוצאו על הרכב נשוא התביעה.

2. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע עצמו ושל יחזקאל ויעקב שבו בניו של התובע. עוד הוגשו מטעם התובע תעודת עובד ציבור ממשרד הרישוי ככל הנוגע לעיקולים המוטלים על הרכב וחוות דעת שמאי שעניינה ערך הרכב ותיקונים שבוצעו בו. כן הוזמן לעדות מטעם התובע בנו של הנתבע.

מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע עצמו.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם למעט השמאי ועובד הציבור שהנתבע ויתר על חקירתם (ר' עמ' 10, שורה 2) וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו הנתבע לא חלק על כך שהפר את החוזה ולא הסיר את העיקולים במועד שנקבע בחוזה, במועד שהוארך בהסכמת התובע או בכל מועד אחר. ההפרה הינה הפרה יסודית בגינה זכאי הנפגע-התובע לביטול החוזה ולפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. טענת הנתבע ולפיה רכש התובע את הרכב לצרכים פרטיים הינה טענת סרק וממילא אינה מהווה טענת הגנה מפני התביעה. לטענת ב"כ התובע עדויות המצהירים מטעם התובע היו מהימנות ולמעשה יש להן אף תמיכה בעדות בנו של הנתבע. על פי הנטען בסיכומים אמנם לא שלח התובע הודעת בטול בכתב ואולם יש לראות בהגשת התביעה כהודעת ביטול של החוזה. אכיפת החוזה בשלב זה אינה אפשרית באשר עד היום לא הוסרו העיקולים על אף אורכות שניתנו ומכל מקום אכיפת החוזה אינה צודקת.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו בעקבות מצבו המשפטי והמכאני של הרכב הסכים הנתבע למכור לתובע את הרכב בלמעלה מ-50% הנחה ממחיר המחירון של הרכב. משכך, כל טענותיו של התובע כי על הנתבע להשתתף בהוצאות שנגרמו לתובע בגין תיקוני הרכב הינן חסרות שחר. מעיון בקבלות שצורפו כראיה להוצאות שהוציא התובע על הרכב, גם לא ברור כי הוצאו בנוגע לרכב נשוא התביעה. הנתבע הסיר את כל העיקולים שהיו קיימים בעת חתימת הצדדים על ההסכם ובמהלך דיוני קדם המשפט ורק מאחר והתובע סירב להעברת הרכב על שם החברה הוטלו עיקולים חדשים על בעליו הקודמים של הרכב. לטענת ב"כ הנתבע גם אם נכונה ההנחה כי התובע לא יכול היה למכור את הרכב בשל העיקולים הרובצים עליו, יכול היה לו רצה, להקטין את נזקו אילו היה משכיר את הרכב במשך התקופה שמכריתת החוזה ועד להגשת התביעה. לטענת ב"כ הנתבע אין ליתן אמון בעדות התובע שבכל מקרה נשענת אף לגרסתו על דברים שמסרו לו בניו. לבסוף טוען ב"כ הנתבע כי אם יקבע בית המשפט כי יש לבטל את החוזה אזי יש לנכות מסכום ההשבה והפיצוי המוסכם את דמי השימוש שיכול היה התובע לעשות ברכב.

על פי האמור בסיכומי התגובה שהגיש התובע גם בסיכומיו לא חלק הנתבע על כך שהחוזה בינו לבין התובע הופר על ידי הנתבע. עוד נטען בסיכומי התגובה כי עיון בקבלות שהוגשו בתמיכה להוצאות מעלה כי הן מתייחסות לרכב נשוא התביעה ובעניין זה הוגשה גם חוות דעת שמאי. אין מחלוקת כי התובע אכן קנה את המכונית במחיר מופחת עקב מצבה הלא תקין, ואולם מאחר שבעקבות ההפרה הוא מבקש לבטל את החוזה, זכאי התובע לפצוי גם בגין ההוצאות שהוציא. לטענת התובע כעולה מהראיות שהוגשו העיקולים לא הוסרו וטענת ב"כ הנתבע בהקשר זה סותרת הן את הראיות והן את דברי ב"כ הנתבע עצמו בבית המשפט. לבסוף טוען ב"כ התובע כי לא ניתן היה להקטין את הנזק באמצעות השכרת המכונית באשר השכרתה היתה מונעת את אפשרות ביטול החוזה שכן הנתבע היה מסרב לקבלה מטעם זה מה גם שהשכרת מכונית טעונה רשיון כדין להשכיר מכוניות. לבסוף טוען ב"כ התובע כי הנתבע לא התייחס כלל לטענת התובע לפיה לא ניתן כלל לאכוף היום את החוזה ועל כן יש לראותו כמי שמסכים לטענה זו.

דיון

4. בסעיף 4 להסכם שבין הצדדים נקבע בין היתר כי "המוכר מתחייב לדאוג להעברת בעלות נקיה מכל הגבלה, שעבוד, עיקול וכד' עד ליום 19.7.05 (יום הטסט של הרכב) ע"ש הקונה" (ר' נספח א' לכתב התביעה). אין מחלוקת בין הצדדים כי עד לאותו מועד לא הוסר עיקול שהיה מוטל על הרכב וכי התובע הסכים למתן אורכה עד ליום 30.9.05 (ר' סעיף 10 לכתב התביעה; סעיף 17 לכתב ההגנה). מכתב התביעה עולה כי מדובר בעיקול של הביטוח הלאומי (ר' סעיף 17 לכתב התביעה). כעולה מתעודת עובד הצבור שהוגשה על ידי התובע ושב"כ הנתבע ויתר על חקירתו, נכון ליום 11.6.06 היו מוטלים על הרכב מספר עיקולים לרבות זה של הביטוח הלאומי. לנוכח האמור אין ממש בגירסת הנתבע בכתב ההגנה שהוגש ביום 15.1.06 ולפיה כבר למעלה מחודש לא מוטלים עיקולים על הרכב. גם ביום שמיעת ההוכחות, 26.6.07, כשנשאל הנתבע מה הוא אומר על פלט מרשות הרשוי (ת/1) ולפיו עדיין רשומים על הרכב 3 עיקולים השיב "אין לי מה להגיד. לפני חודש ביקשתי שיעבירו את הרכב על שמם. ידעתי שיכנסו עוד עיקולים" (עמ' 13, שורות 18-19). יצויין כי לפחות אחד העיקולים המופיע בפלט, של מרכז הקנסות, הוטל עוד ביום 8.8.05.

לנוכח האמור לא ניתן למעשה לחלוק על כך כי החוזה הופר על ידי הנתבע. טענת הנתבע ולפיה העיקולים הוטלו בשל חובותיו של הבעלים הקודם של הרכב שמכר לו את הרכב, אין בה כדי להעלות או להוריד.

5. האם מדובר בהפרה יסודית של החוזה? נראה כי יש להשיב על כך בחיוב. קיום עיקולים על הרכב טומן בחובו את הסיכון למימושם. אין להניח כי האדם הסביר היה מתקשר בחוזה לרכישת רכב שבו הופר חיוב להסרת עיקול, הפרה שמעולם לא תוקנה (ר' הגדרתה של הפרה יסודית בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970). למעלה מן הצורך יצויין כי אפילו היה החיוב להסרת העיקול בתוך פרק הזמן הקבוע בחוזה בבחינת חיוב שהפרתו איננה יסודית, הרי שלאחר שניתנה אורכה לקיום החיוב עד ליום 30.9.05 ואף בתוך אותו פרק זמן לא הוסרו העיקולים, עומדת גם לנפגע מהפרה לא יסודית הזכות לביטולו של החוזה (ר' הוראת סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).

התביעה הוגשה ביום 30.11.05, כחלוף חודשיים מתום האורכה שניתנה לנתבע להסרת העיקולים. בנסיבות העניין מדובר בפרק זמן סביר למתן הודעת ביטול (ר' סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970). הגם שהתובע לא שלח לנתבע הודעת ביטול, בכתב התביעה עתר התובע לביטולו של החוזה ולפצויים שונים לרבות השבת הסכום ששולם על ידו עבור הרכב. בנסיבות אלו ניתן לראות בהגשת התביעה כהודעת ביטול (השווה ג. שלו, דיני חוזים (מהד' שנייה, תשנ"ה), בעמ' 560 והאסמכתאות הנזכרות שם).

6. על פי סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך...".

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע שילם לנתבע עבור רכישת הרכב סך של 52,000₪ (ר' סעיף 31 לסיכומי הנתבע). כעולה מתצהירו של יחזקאל שבו שולם הסכום בשני תשלומים שווים. האחד בשיק על סך 26,000₪ הנושא תאריך 4.7.05 והשני בסכום זהה בשיק הנושא תאריך 5.7.05. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכומים אלו כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו (ר' ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין נ. הורביץ פ"ד לה(3) 533, בעמ' 546; ע"א 2251/05 בנימין יעקב ואן-דם ואח' נ. דניאל תק-על 2007(3) 222).

לטענת הנתבע יש לנכות מסכום ההשבה את שווי השימוש שיכול היה התובע לעשות ברכב במהלך התקופה מהמועד בו קיבל את הרכב להחזקתו. אין בידי לקבל טענה זו. מטרת ההשבה היא מניעת התעשרות שלא כדין (נראה כי זהו הזרם הדומיננטי בפסיקה. ר' ע"א 186/77 סוכנויות (השכרת רכב) בע"מ נ. טרבלוס ואח' פ"ד לג(1) 197, בעמ' 205; ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין (1978) בע"מ ואח' נ. רבקה הורביץ ואח', פ"ד לה(3), 533, בעמ' 541. ר' גם ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ. הרלו נ. ג'ונס ג.מ.ב.ה. פ"ד מב(1) 221; ע"א 2702/92 גינזברג נ. בן יוסף פ"ד מז(1) 540). כיוון שכך סבורה אני כי יש ליתן משקל עיקרי לשיעור ההתעשרות בפועל אלא אם כן נמנעה ההתעשרות בפועל כתוצאה מפעולה רשלנית או בלתי סבירה של החייב בהשבה (השווה ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין נ. הורביץ פ"ד לה(3) 533, בעמ' 546). מהעדויות מטעם התביעה עולה כי הרכב עמד במגרש התובע ללא כל שימוש מאז רכישתו, להוציא נסיעת הרצה למנוע (ר' סעיף 16 לתצהירו של יחזקאל שבו; עדותו בעמ' 5, שורה 27 – עמ' 6, שורה 2; עדותו של יעקב שבו בעמ' 10, שורות 5-15). עדויות אלו היו נאמנות עלי ולא נסתרו. על פי העדויות לא נעשה כל שימוש ברכב מאחר והיה מיועד למכירה, שאותה לא ניתן היה לממש כל עוד לא בוטלו העיקולים והועבר הרכב על שם התובע (ר' עדותו של יחזקאל שבו בעמ' 7, שורות 6-18. ר' גם עדותו של סלים שבו בעמ' 9, שורות 1-5). גירסת הנתבע כי התובע מסר לו שהרכב מיועד לגיסתו וכיוון שכך לא מפריעים לו העיקולים על הרכב (סעיף 4-5 לתצהיר הנתבע) לא הוכחה (ור' בעניין זה את עדותו של יחזקאל שבו בעמ' 6, שורות 3-7), ואף אינה מסתברת לנוכח התנהלות התובע במהלך התקופה מהמועד שיועד להסרת העיקולים (19.7.05) ועד להגשת התביעה (30.11.05). התוצאה היא ששימוש בפועל ברכב לא נעשה, ובנסיבות העניין אי השימוש היה בגדר התנהלות סבירה מצד התובע, בפרט כאשר התביעה לביטול החוזה הוגשה כבר ביום 30.11.2005. לנוכח האמור איני רואה מקום לחייב את התובע בהשבת שווי השימוש ברכב שמכל מקום שיעורו לא הוכח ואף לא הועלתה כל גירסא בעניין זה.

7. בכתב התביעה עתר התובע לפצוי בגין עלות עבודה ותיקונים שביצע ברכב לרבות עריכת טסט, כל זאת בעלות כוללת של 20,132 ₪.

לטענת הנתבע על פי הוראת סעיף 5 להסכם זכאי הצד הנפגע מהפרה לפצוי בסך 2500 ₪ ותו לא.

סעיף 5 להסכם קובע כי "במקרה של הפרת ההסכם ע"י אחד הצדדים, ישלם הצד המפר לצד המקיים סך הכולל 2500₪ כפיצויים קבועים ומוערכים מראש, נוסף לכל סעד אחר לו יהיה זכאי הצד המקיים כולל ביצוע בעין". סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע כי "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה".

השאלה אם נועד הפצוי המוסכם לשלול את הזכות לפצויים או כל תרופה אחרת היא שאלה פרשנית של אומד דעת הצדדים בדבר הוראת הפצוי המוסכם. אף צד לא העלה טענות קונקרטיות ככל הנוגע לאומד דעת הצדדים בדבר סעיף 5 האמור. על פי לשונו לא נועד הסעיף האמור להוציא תרופות אחרות אלא דווקא נאמר בו כי הפיצוי המוסכם ישולם בנוסף לכל סעד אחר. בנסיבות אלו אינני סבורה, בהיעדר ראייה אחרת לכוונת הצדדים, כי יש בהוראת הסעיף בדבר הפצוי המוסכם כדי למנוע מאת התובע לתבוע פצויים על פי הוראות סעיפים 10-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. עם זאת, בגין אותו ראש נזק אין מקום לפסיקת הפיצוי המוסכם בנוסף לפיצוי הטעון הוכחת נזק וזאת לנוכח הוראת סעיף 15(ב) האמורה הקובעת "לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14" ושתכליתה בהקשר זה היא מניעת כפל פיצוי שתוצאתו עשויה להיות התעשרות הנפגע על חשבון המפר (השווה ע"א 628/87, 640 חורי נ. חברת החשמל לישראל פ"ד מ(1) 115, בעמ' 122-123).

8. על פי הוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 משהופר חוזה זכאי הנפגע לפיצויים "בגין הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה". פצויים אלו כוללים גם פצויים המגנים על אנטרס ההסתמכות. קרי, פצויים שמטרתם להעמיד את הנפגע באותו מצב בו הוא היה אילו לא נכרת החוזה (ר' ע"א 3666/90 מלון צוקים נ. עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45). ההוצאות שהוציא התובע בהסתמך על החוזה לצורך תיקונו של הרכב ושיפוצו הן בגדר הוצאות שהתובע זכאי לפצוי בגינן במסגרת ההגנה על אינטרס ההסתמכות.

על פי האמור בכתב התביעה ובתצהירו של יחזקאל שבו הסך של 20,132 ₪ כולל גם עלות עבודה בסך 6000₪. גם בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובע צויינה עלות עבודה בסך 6000₪. לא הומצאה כל אסמכתא לעצם התשלום מעבר לנאמר בתצהירו של יחזקאל שבו אשר מציין בתצהירו כי "את ביצוע הזמנת חלקי החילוף לצורך תיקון המנוע ואת התיקון עצמו ביצע מכונאי שהוזמן למגרש ע"י אחי יעקב שבו שהוא מנהל בעסק המתמצא בעבודות מסוג זה" (סעיף 15 לתצהיר). יעקב שבו מציין בתצהירו כי במסגרת עבודתו הזמין מכונאי לתיקון הרכב נשוא התביעה אך אינו מציין את העלות (סעיף 3 לתצהיר). בנסיבות אלו רואה אני לנכון לפסוק לתובע סך של 3000 ₪ עבור העבודה.

ככל הנוגע ליתר ההוצאות התובע המציא חשבוניות בגין התשלומים שבוצעו על ידו. חלק מהאסמכתאות לתשלום כוללות את מספר הרכב, חלק את סוגו, ואחת (תשלום של 2000 ₪ עבור החלפת מזרקים) אינה מציינת את סוג הרכב או מספרו. עם זאת, העדים הרלוונטיים לא נחקרו ככל הנוגע להוצאות אלו, והאמור בתצהירים כי כל ההוצאות קשורות לרכב נשוא התביעה לא נסתר. לכך יש להוסיף כי גם השמאי שב"כ הנתבע ויתר על חקירתו מציין בחוות דעתו על בסיס חשבוניות התיקון ובדיקה שנעשתה ברכב כי בוצעו בו התיקונים השונים. די בכך על מנת שניתן יהא לחייב את הנתבע בעלותן של הוצאות אלו.

לנוכח האמור בסעיף 7 לעיל אין מקום לפסיקת הפצוי המוסכם בנוסף לפסיקת הפצויים על פי סעיף זה.

אני מחייבת איפוא את הנתבע לשלם לתובע סך של 17,132₪ (3000₪- 20,132 ₪) כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.08, וזאת בשים לב למועדי האסמכתאות לתשלום.

9. בכתב התביעה עתר התובע גם לפסיקת פיצוי בסך 40,000₪ בגין הפסדים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מכך שנאלץ לדחות הצעות שהוצעו לו לרכישת הרכב עקב כך שהעיקולים לא הוסרו כמתחייב על פי החוזה. אין מקום לפסיקת פצוי זה בנוסף לפצויים בגין הוצאות התיקון. הפצויים בגין הוצאות התיקון מגינים כאמור על אינטרס ההסתמכות של הנפגע ומטרתם להעמידו באותו מצב בו הוא היה אילו לא נכרת החוזה. פיצויים בגין הרווח שנמנע מאת התובע כתוצאה מכך שהחוזה לא קויים מגנים על אינטרס הציפיות. לא ניתן לפסוק פצויים המגנים על שני האינטרסים במקביל, באשר התוצאה היא למעשה התעשרות של הנפגע (השווה ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ. הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה. פ"ד מב(1) 221, בעמ' 269-270). כך בענייננו, אילו לא השקיע התובע את ההוצאות אותן הוא תובע כפצוי מן הסתם גם לא יכול היה למכור את המכונית לצד ג' במחיר הנטען על ידו. לנוכח האמור התביעה לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחית.

סוף דבר

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים שפורטו בסעיפים 6 ו-8 לעיל. לנוכח האמור בסיכומי התובע ולפיהם תוחזר המכונית נשוא התביעה לנתבע אם יורה בית המשפט על ביטולו של החוזה אני מחייבת את התובע להשיב לנתבע את המכונית נשוא התביעה בתוך 7 ימים מיום שישולמו סכומים אלו. עוד אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בגובה האגרה ששולמה בתיק כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום ט' באב, תשס"ח (10 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שירלי רנר, שופטת

מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: