|
1 |
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים |
ה"פ 7056/08 | ||
|
לפני: |
כב' השופט משה רביד |
13/08/2008 | |
|
בעניין: |
בוסו אליהו משה |
|
|
ע"י ב"כ עו"ד אמסטר יעקב |
המבקש | |
|
נ ג ד |
||
|
1 . א.צ שלם בניה והשקעות בע"מ 2 . עו"ד ציון סופר |
||
|
ע"י ב"כ עו"ד שילה יאיר |
המשיבים |
פסק דין
1. המבקש, משה אליהו רוסו (להלן - "המבקש"), הגיש תוענה בהמרצת פתיחה נגד חברת א.צ. שלם בניה והשקעות בע"מ (להלן - "החברה") ועו"ד ציון סוֹפר (להלן - "סופר"), שבה עתר לאכוף הסכם שעשתה החברה באמצעות סופר למכור למבקש חלקה הידועה כגוש 30166 חלקה 53 (להלן - "הנכס") תמורת סך של 2,250,000 דולר (להלן - "התמורה").
2. המשיבים בתשובתם להמרצת הפתיחה טענו, כי ההסכם לא נעשה עם החברה, אלא עם אשתו של סופר, וכי המבקש לא גילה בתצהירו את כל העובדות והסתיר חלק מהותי של העובדות. לגופו של עניין, הודיעו המשיבים כי הם מוכנים ליתן למבקש ארכה נוספת לשלם את יתרת התמורה עד ליום 8.4.2008. בתגובה לתשובת המשיבים, הגיש המבקש תצהיר נוסף אשר בו פירט עובדות וטענות משפטיות נוספות אשר זכרן לא בא בתצהיר המקורי והמשיבים מצידם הגישו תצהיר משלים, שבו הכחיש סופר את הטענות הנוספות שהובאו בתצהיר הנוסף של המבקש.
3. בהליך קדם משפט הגיעו הצדדים להסכמה כי יינתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט") ובהמשך הגישו הצדדים הודעה על הסכם פשרה חלקי שבו נאמר, כי ההסכמים הקיימים בין הצדדים, ככל שהם קיימים, בקשר למניות החברה או הנכס - בטלים. בהתאם להסכם הפשרה, כל צד יטען באשר לזכאותו לפיצוים בטענה כי הצד שכנגד הפר את ההסכמים. בית המשפט יפסוק בשאלת הפיצויים המגיעים למי מהצדדים, לרבות ביחס לסכום הפיצויים. עוד הוסכם בין הצדדים כי המשיבים ישיבו למבקש את כל הסכומים, אשר שילם להם, זולת סכום של 460,000 דולר, אשר לא הושב והחברה תהא רשאית לקזז מסכום זה כל פיצוי שבית המשפט יפסוק לזכותה, ככל שיפסוק פיצוי כאמור. אם תיוותר יתרה, ככל שתיוותר, או הסכום במלואו, בצירוף פיצויים שבית משפט יפסוק לטובת המבקש, אם יפסוק, הם ישולמו לידי בא-כוח המבקש תוך 30 יום לאחר מתן פסק הדין, ובלבד שהמבקש ובא-כוחו יחתמו על כל מסמך שהבנק, ממנו עתידה החברה לגייס את הכסף, ידרוש כתנאי למתן ההלוואה. עם ביצוע התשלום, לפי פסק הדין, יבוטל צו העיקול שהוטל על הנכס והמבקש ידאג להסירו ממרשם המקרקעין וממרשם החברות. בכפוף לביצוע פסק הדין, לא תהא לצדדים טענה איש כנגד רעהו, בכל עניין הקשור לתובענה או לעסקה מושא התובענה.
4. הצדדים הסכימו כאמור, שאפסוק בהליך דנן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בתום שמיעת הסיכומים, ביקשו באי-כוח הצדדים, עורכי הדין אמסטר ושילה, שהות להשיב האם ברצונם שאתן פסק דין ללא הנמקה או פסק דין המנמק את מסקנותיי בקצרה. בא-כוח המשיבים השאיר עניין זה לשיקול דעתי ואילו בא-כוח המבקש ביקש שפסק הדין יהיה מנומק. לאור האמור יהיה פסק הדין מנומק בקצרה.
5. לפני שהמבקש חתם על ההסכם למכירת מניות החברה ביום 1.7.07 (מש/4), הוא חתם ביום 20.6.07 על מסמך שבו התחייב לקנות את המניות של החברה בסך של 2,250,000 דולר והפקיד בידי סופר שיק בסך 1,000,000 ₪ (מש/2). ביום 1.7.07 חתם המבקש על מסמך נפרד שבו נקבעו מועדי התשלומים של התמורה לידי סופר (מש/3).
כאמור, ביום 1.7.07 חתם המבקש על ההסכם למכירת המניות בחברה עם אשתו של סופר. על ההסכם מופיעה רק חתימתו של המבקש ואין חתימה של אשתו של סופר, שמכרה את המניות בחברה למבקש, או חתימה של סופר. ההסכם חסר פרטים במקומות שיועדו להשלמה בכתב יד בכל מקום שיש רווח ורק בסעיף 25.1 הוסף הסכום של 2,250,000 דולר, שהוא סכום התמורה.
ההוראות החשובות לענייננו בהסכם הן כדלקמן: בסעיף 3.8 נאמר כי יש חוב של החברה לבנק הפועלים (להלן - "הבנק") העומד על סך 415,000 דולר (לימים התברר כי החוב לבנק הוא בסך 460,000 דולר). בסעיף 5 נשארו מועדי התשלום של התמורה ריקים. אין חולק שמועדי התשלום של התמורה, החסרים בהסכם, פורטו במכתבו של המבקש (מש/3), שגם נחתם על-ידיו ביום החתימה על ההסכם. בסעיף 5.2 נאמר, כי ביום שישולם לבנק סכום השווה לסכום החוב של החברה לבנק, תרשם הערת אזהרה לטובת המבקש. בסעיף 7.3 נאמר כי מי שיפר את ההסכם ישלם פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך השווה ל- 10% מסכום התמורה. בסעיף 7.7 נאמר, כי אם המבקש יפגר בתשלום התמורה, איחור העולה על שבעה ימים, יהא חייב לשלם את הסכום שטרם שולם בהתאם לשער הדולר הגבוה ביותר, בצרוף ריבית צמודה של 0.08% לכל יום פיגור, החל מהיום הראשון לפיגור. בסעיף 8.3 נאמר, כי התניות בהסכם המכר הן התניות שלובות.
6. המבקש לא עמד במועדי התשלומים שנקבעו במסמך מש/3 ושילם באיחור את הסכומים הנזכרים במסמך זה. ביום 8.11.07 הסכים סופר ליתן ארכה נוספת למבקש, זאת תמורת התחייבות המבקש לשלם את הפיצוי המוסכם בסך 225,000 דולר (מש/5). במסמך זה התחייב המבקש ללוח תשלומים חדש לתשלום יתרת התמורה, הצמודה לשער הדולר בסכום שלא יפחת מ-4.3 שקלים לדולר. המבקש לא עמד אף במועדי התשלום החדשים ושילם באיחור, ביום 22.11.07, את הסכום המגיע ממנו לפי מסמך מש/5 עד ליום 15.11.07. המבקש לא שילם את הסכום המגיע ממנו לפי מש/5 ביום 25.11.07. ביום 6.12.07 ביקש המבקש ארכה נוספת לתשלום יתרת התמורה וסופר נענה לה (מש/6). במסמך זה נאמר, כי אם המבקש לא יעמוד בהתחייבותו הנוספת, הוא יפסיד סך של 500,000 דולר. עוד נאמר בהסכם כי סופר יקבל מהמבקש 10% מהפרויקט וילווה אותו משפטית. אם סופר יחליט שלא ללוות את הפרויקט משפטית, יקבל דירה בקומה חמישית בשטח של 100 ממ"ר בצירוף מחסן וחניה או שתי חניות. עוד נאמר במסמך כי אם המשיב יפגר שוב בתשלום יתרת התמורה, תינתן לו ארכה של 15 יום, אבל הוא ישלם פיצוי נוסף בסך 100,000 דולר. עוד נאמר, כי אם המבקש לא יעמוד בהתחייבויותיו עד ליום 22.1.08, הוא יפרוש מן העסקה ויפסיד 500,000 דולר.
7. מעיון בכל חומר הראיות עולה, כי המבקש לא עמד במועדי התשלומים, כפי שהתחייב מפעם לפעם, כאשר סופר נותן לו מדי פעם ארכות לתשלום יתרת התמורה. לאמור, המבקש נהג בחוסר תום לב. יתרה מזאת, טענות המבקש כי סופר ניצל את תמימותו אינן ראויות להישמע. המבקש נועץ לפחות בשלושה עורכי דין: האחד, עורך הדין דוד ינובסקי, אשר הסביר למבקש את טיב העסקה - רכישת מניות בחברה (נספח ד' לתצהירו של התובע - מכתבו של עו"ד ינובסקי לסופר מיום 20.8.07). לחובתו של המבקש גם עומדת החזקה כי מי שחתם על הסכם הבין את תוכנו (רע"א 4525/07 א.בריל אדריכלים בע"מ נ' מורן - חברה לבנין בע"מ, לא פורסם (2007); ע"א 8533/06 גילמן נ' פועלים אמריקאי ישראלי, לא פורסם
(2008)). השני, עורך דין ספרן, אליו פנה המבקש כדי להתייעץ על האפשרויות החוקיות להגן על זכויותיו (סעיף 12 לתצהירו השני). השלישי, עורך דין בלנגה, שבו נעזר המבקש לפחות ממחצית חודש דצמבר 2007 (סעיף 21 לתצהיר התשובה של סופר, שלא נסתר).
מכאן, שהצגת המבקש את עצמו כאדם שסופר ניצל בציניות את תמימותו (סעיף 10 לתצהירו הראשון) - אין בה ממש. לא זו אף זו: המבקש, מחד גיסא, הפציר ללא הרף בסופר לקיים את העסקה ואף הגיש תביעה לאכיפת ההסכם. מאידך גיסא, כעולה מתצהירו השני (נספח ב'), דאג המבקש להצהיר בשטר מודעה מיום 15.11.07 טענות בדבר אילוץ, תשלום קנס כספי גבוה וריבית קצוצה, וכי יתבע השבת כל הסכומים ששילם לסופר, כדי להציל את ממונו שלו ושל אחרים. שטר מודעה זה גם הוא סותר את טענת המבקש כי הוּלך כסומא בארובה על-ידי סופר. אין צריך לומר כי לאחר מועד זה חתם המבקש על מסמך נוסף, ביום 6.12.07 (מש/6), שבו התחיב על מועד נוסף לתשלום יתרת התמורה. גם משתי הקלטות שבהן הקליט המבקש שתי שיחות עם סופר (נספחים ג' ו-ד' לתצהירו השני של המבקש, מבלי שטרח לציין את המועד בהן הן התקיימו) עולה, כי המבקש חפץ בקיום העסקה. לא למותר לציין, כי טענות אילוץ וכפיה אינן יכולות לדור עם בקשה לאכוף העסקה, הסעד שאותו ביקש המבקש לכתחילה בבקשה.
ביום 10.7.08 הודיע בא-כוח המבקש על הסכמתו שבית המשפט ידון רק בשאלת הפיצוי המגיע למי מהצדדים, אך המבקש לא טרח להודיע לבית המשפט כי יום קודם לכן הגיש תביעה לבית הדין לענייני ממונות ובה עתר לאכיפת העסקה.
המבקש חתם על ההסכם כאשר אין בידו הדמים הדרושים למימון העסקה, קיווה, כי יעלה בידו לגייס כספים באמצעות משקיעים נוספים, אך נכשל בכך. מתצהיריו של המבקש עולה, כי עלה בידו לגייס רק משקיע אחד, אך הכספים ששילם לא היה בהם די.
8. סופר מצידו ניצל את מצבו של המבקש, אשר חפץ בכל מאודו בקיום העסקה וקבע לו - בכל פעם שאיחר בתשלומיו - תשלום פיצויים בסכומים שהלכו ותפחו. סופר נהג בחוסר תום לב, כאשר לא רשם הערת אזהרה כפי שעליו היה לעשות, לא מסר את ההסכם כאשר הוא חתום לידי המבקש ולא דיווח לרשויות המס כפי שהיה עליו לעשות (סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963). המבקש מעולם לא פנה לסופר בטענה, כי הוא מפגר בתשלום התמורה, הואיל וסופר לא רשם הערת אזהרה, לא מסר לידיו הסכם חתום ולא דיווח על העסקה לשלטונות המס. זו טענה שהמבקש היה יכול לטעון, מאחר שהחיובים בהסכם הם חיובים שלובים. יתרה מזאת, כאמור במסמך מש/6, אך לא בתצהיר התשובה של סופר, "זכה" סופר בנוסף לפיצויים שהמבקש התחייב לשלם ביד רחבה, גם ב-10% מהפרויקט וליוויו מבחינה משפטית. אם סופר יואיל בטובו לוותר על הליווי הוא יקבל דירה, כאמור לעיל. לא ייפלא הדבר שסופר לא טען שבעקבות ביטול ההסכמים הפסיד גם 10% מהפרויקט וגם את שוויו של הליווי המשפטי.
9. סופר, כאמור, נהג בחוסר תום לב ואף הפר את ההסכם. יחד עם זאת, הפרה של הסכם נותנת כוח בידי הנפגע לבטל את החוזה. אם לא השתמש בכוחו - החוזה ממשיך להתקיים. המבקש לא מחה בזמן אמת על אי רישום הערת אזהרה, על אי מסירת ההסכם לידיו כשהוא חתום בידי סופר או אשתו ועל אי דיווח על העסקה לרשויות המס. לעומת זאת, סופר לא השלים עם הפרות ההסכם של המבקש, אך מחל לו בכל פעם ונתן לו ארכות לשלם את יתרת התמורה. כך גם נעשה בכתב התשובה, בסעיף 4, שבו ניתנה למבקש ארכה נוספת לתשלום יתרת התמורה עד ליום 8.4.08. המבקש לא ניצל אף ארכה זו. לעניין חלוקת הנזק בשים לב לחוסר תום לבם של הצדדים, ראו רע"א 9488/02 חן נ' עטיה, לא פורסם (2005); ע"א 9447/06 פוקס נ אלבס, לא פורסם (2008).
10. לאור האמור לעיל, נראה לי בנוסף לסכומים שאותם השיב סופר למבקש, עליו לשלם למבקש ריבית והצמדה מיום תשלומם של הסכומים על-ידי המבקש לידי סופר ועד למועד השבתם, כאמור בהסכם הפשרה, וזאת על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961. באשר לסכום הנוסף של 460,000 דולר, נראה לי כי בהתחשב בסכום הפיצוי המוסכם, בהפרות החוזרות ונשנות של המבקש ובהתנהגותם חסרת תום לב הן של המבקש והן של סופר, כמפורט לעיל, המבקש ישלם לסופר פיצוי בסך 325,000 דולר כערכו בשקלים ביום התשלום בפועל. סכום זה יקוזז מהסך של 460,000 דולר, ואת היתרה בשקלים שתיוותר יש להעביר לבא-כוח המבקש, אשר יעשה בכספים כאמור בסעיף 4 להסכם הפשרה. היתרה שתושב, תשא ריבית והצמדה כאמור, מיום תשלום הסך של 460,000 דולר לידי סופר ועד למועד השבת היתרה כאמור.
11. מאחר שפסק הדין ניתן על-פי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, בלא שנשמעו הוכחות בתיק, ובהתחשב באמור לעיל ובתוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.
ניתן היום, י"ב באב, תשס"ח (13 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.
|
משה רביד, שופט |
מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: