|
1 |
בתי משפט
|
בימ"ש לענינים מקומיים נתניה |
עמק002681/05 | ||
|
בפני: |
כב' השופטת טלמור אביבה |
תאריך: |
29/03/2009 |
|
בעניין: |
מדינת ישראל |
||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
עידית פלד |
התובעת | |
|
נ ג ד |
|||
|
1 . א.א. מגדלי השרון בע"מ 2 . ישר אברהם - בעצמו 3 . חודאד אשר - בעצמו 4 . מאיר סאסי ייזום והשקעות בע"מ 5 . סאסי מאיר - בעצמו |
|||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
דובין |
הנאשמים | |
גזר דין (נאשמים 1-5)
במסגרת תיק עמק 2681/05 בית משפט לענינים מקומיים נתניה הורשעו הנאשמים עפ"י הודאתם בעבירות כתב האישום המתוקן שעניינן ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר לפי סעיפים 145, 203(א), 204, 205, 208 ,221 ו - 253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק") ולפי תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז- 1967 הכל כמפורט באישום הראשון לכתב האישום המתוקן, כמו כן הורשעו הנאשמים עפ"י הודאתם בעבירה שעניינה אי קיום צו הפסקה מנהלי - עבירה לפי סעיפים 237 ו- 253 לחוק הכל כמפורט באישום השני לכתב האישום .
ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה הדברים הבאים:
"התביעה עותרת להשית על הנאשמים עונש כספי מרתיע וזאת בהתחשב בשיקולים שיפורטו להלן. ראשית חומרת העבירות. מדובר בבניה תוספות לבנין מגורים משותף שניתן לגביו היתר ל- 8 קומות על עמודים ומרתף, סך הכל 23 יחידות דיור כאשר בין אוקטובר לדצמבר 2005 ביצועו הגדלת קומת מרתף בשטח של כ- 129 מ"ר, סגירת שטח בקומת עמודים בשטח של 98 מ"ר וקומה נוספת קומה 9 בשטח של 473 מ"ר ללא היתר בניה ובסטיה מההיתר הקיים. עבירות הבניה הן עבירות קשות מהיקף משמעותי ומדובר בסטיה רבתי מהיתר הבניה ולא סטיה של מה בכך.יתרה מכך, ביצוע הקומה הנוספת בוצעה תוך הפרה של צו הפסקה מינהלי שהוצא ביום 30.10.05 להפסקת הבניה ואושרה על ידי בית משפט זה ואושר בתיק בש 1069/05 - מגישה את תיק הבש מוגש ומסומן 1. וכמצוות סעיף 227 לחוק התכנון ובניה רואים אותו מאותו יום ואילך כצו הפסקה שיפוטי. הנאשמים הפרו ברגל גסה צו הפסקה למרות שידוע ידעו כי חלה עליהם חובה להפסיק את הבניה הרי עוד בהיותם בשלב שלד 8 קומות ויציקת חלק מעטפת קירות חוץ בקומה 9, קיבלו את צו ההפסקה אך המשיכו ולאחר צו ההפסקה לא חדלו והמשיכו וביצעו המשך יציקת קירות המעטפת בקומה 9 , קירות בטון פנימיים והכנה לקירות חיצוניים בקומה 10. התנהגותם זו מצביעה על התעלמות מהוראות החוק וזלזול בהחלטה שיפוטית שניתנה. הפרת צו ההפסקה היא עבירה לעצמה. בית המשפט רואה בחומרה רבה תופעה של הפרת צווים בעיקר בדיני התכנון והבניה שעה שישנה חשיבות לעצור את הבניה באיבה. מפנה לרע"פ 10896/04 - מוגש ומסומן 2. שם נאמרו הדברים לענין צו הפסקה שיפוטי על פי סעיף 241 אך יפים לענייננו. בענייננו מדובר בבניה בהיקף משמעותי שבוצעה ללא היתר בניה ובסטיה מהיתר הבניה שהיה קיים תוך הפרה של צו הפסקה ובניה שכזו מצדיקה ענישה משמעותית. יצויין כבר כעת כי ביום 9.3.06 וביום 31.5.06 הוצאו היתרים לבניה נשוא כתב האישום אך עוד יאמר כבר עתה כי בית המשפט העליון אמר לא פעם לענין מידת העונש לאחר הצגת היתר בניה כי עצם המצאת היתר לאחר שהנאשמים עברו את העבירות אין בה כדי תרופה לנאשמים. נציין עוד כי מדובר בשיטת עבודה והוגשו כנגד הנאשמים כתבי אישום נוספים בגין פרוייקט אחר בתיקים 2686/05, 2307/05. עוד נבקש מבית המשפט שיביא בחשבון את מטרת העבירה שהינה בניה עיסקית להפקת רווח כלכלי כאשר בנסיבות אלה מובן שיש להתייחס לעבירות בחומרה רבה בהרבה, הקנסות נתפסים כסוג של היטל נוסף שיש לשלמו בדיעבד תמורת האפשרות לקדם פעולות בניה ללא העיכובים הכרוכים בצורך לאשר תוכניות ולקבל היתרים מראש ועל הקנסות להיות גבוהים מהתועלת. אני מפנה לב"ש 91212/06 מוגש ומסומן 3. עוד נבקש מבית המשפט להביא בחשבון את האינטרס הציבורי כאשר נפסק לא אחת כי בניה שלא כדין היא לא רק תופעה החותרת תחת התכנון הנאות של הבניה אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר והיא בין התופעות הבולטות להפרת החוק. מפנה לענין זה לר"ע 1/84 - מוגש ומסומן 4. עוד נדגיש כי היא המדיניות המשפטית הנוהגת הינה מדיניות הרתעה של החמרה בענישה בגין עבירות על חוקי התכנון והבניה. כפי שאמרנו קודם, יש מקום לענישה חמורה ומרתיעה גם אם בינתיים הוכשרה הבניה בדיעבד והדברים יפים במיוחד בענייננו כאשר כפי שהובהר בעדותו של נאשם 2, הנאשמים החלו את הפרוייקט בידיעה ובתכנון מראש לבנות 15 קומות על אף שבהיתר המקורי התבקשו 8 קומות בלבד וכלשונו של הנאשם 2 עצמו, משיקולים כלכליים לא הגישו מהתחלה בקשה להיתר ל- 15 קומות ואני מצטטת מדבריו, מפנה לעמ' 12 שורות 30-32, משיקולים כלכליים לא הגשנו מלכתחילה בקשה להיתרים למבנה ופעלנו במסגרת תוכניות תב"ע. רק ביום 9.3.06 התקבל היתר נוסף לתוספת קומות לבנין סך הכל 14 קומות ומאוחר יותר התקבל היתר נוסף לקומה נוספת קומה 15. אלא שלטענת הנאשמים אם היו ממתינים להשלמת הליכי הרישוי היו פושטים את הרגל כי נכנסו התחייבויות. לענין זה נאמר כי אין מדובר בנאשמים אשר עבודות בניה והכל הכרוך בהם זרים להם, הם בחרו כאמור בעדותו של נאשם 2 לפצל את ההיתר והיה עליהם להניח ידם מהבניה ולא ל המשיך בה מעבר להיתר שהיה קיים כל עוד קיבלו היתר ואם בכל זאת בחרו להכנס להתחייבויות כאלה ואחרות, כל עוד אין בידם היתר, אין להם אלא להלין על עצמם. מפנה לעמק 70/00 מוגש ומסומן 5 שם בית המשפט שהמסר שצריך לצאת הינו ללא כל קשר בקשיים בהשגת היתר, אין להתחיל עבודות בניה כל עוד אין בידי המבצע היתר כדין כמשמעותו בחוק. עוד נטען על ידי הנאשמים כי נגרמו להם עיכובים לא צפויים באישור התוכניות וקבלת ההיתר ,עקב עיכובים ולחצים שנגרמו על ידי חבר מועצה. אין לקבל טענת הגנה זו ולהוות נימוק לקולא. טענות הנאשמים הם לא טענות שבית משפט נכבד זה יכול לבחון באופן אמיתי שכן נטענו בעלמא, לא הובאו כל ראיות והעמדות של חברי המועצה כלפיהם נטענו הטענות אינן נמצאודת בפני בית המשפט וההתייחסות חד צדדית. אם היו טענות כאלה פתוחה היתה הדרך בפני הנאשמים לפנות לוועדה המחוזית או לבית המשפט בעתירות שיורו לועדה המקומית למלא תפקידם אך הם לא עשו כן ואין להם להלין אלא על עצמם. לגופו של ענין, הרי שהנאשם 2 טען בעדותו כי הנאשמים יכלו להוציא היתר לבניה מלכתחילה שכן מותר היה מלכתחילה 15 קומות אך בחרו הם משיקולים כלכליים כך לדבריו שלא להוציא היתר לכל הקומות מלכתחילה ולפצל את ההיתרים ולפיכך אין להם להלין אלא על עצמם. באשר לעדות הנאשם 2 - באשר למצבם הכלכלי הקשה של הנאשמים וכלשונו ממש לפני פשיטת רגל, הרי שמעבר לעובדה שמדובר בטענה בעלמה ללא כל ראיות, הרי שבעבירות כלכליות יש ליתן משקל עודף לשיקולי ההרתעה על פני משקל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. לאור כל האמור, בהתחשב באינטרס הציבורי, בהיקף ובחומרת העבירה, במטרת העבירה, ובמדיניות המשפטית הנוהגת להחמרת הענישה, נבקש שבית המשפט יטיל על כל אחד מהנאשמים קנס כספי. הנאשמים הורשעו בביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר בגין ביצוע הגדלת מרתף, סגירת שטח בקומת עמודים, וכן קומה נוספת המיועדת ל-3 דירות וכן בעבירה של אי קיום צו הפסקה. מעשי הנאשמים הינם מס' מעשים אשר ניתן וראוי להטיל על כל אחד מהם עונש בנפרד ובמצטבר מעבר לעונש הקבוע לעבירה בודדת. התביעה תטען כי יש לחשב את גובה הקנס לגבי כל אחד מהנאשמים לפי מס' העבירות בהן הורשעו הנאשמים, כאשר בענייננו מדובר ב-3 עבירות של בניה בסטיה מהיתר בגין כל תוספת וכן עבירה נוספת של אי קיום צו הפסקה וכמו כן מפנה את בית משפט להוראה בדבר כפל קנס במקרה של תאגיד ולהוראה בדבר קנס יומי. מפנה לפסק דין גשמי ברכה בע.פ.71509/04 מסומן 6. פסק דין אולימפיה מסומן 7. פסק דין בענין גזיאל מסומן 8 ולפסק דין בענין אשטרום מסומן 9. מבקשת שיוטל על כל אחד מהנאשמים התחייבות להמנע מאותן עבירות ועבירות על פרק י' לחוק התכנון והבניה." (ההדגשה שלי א.ט.)
ב"כ הנאשמים עתר להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו הדברים הבאים:
"מגיש את דף המידע שקיבלו הנאשמים לענין אפשרויות הבניה במקום נשוא הדיון ולפיהם עולה שניתן לבנות 15 קומות ללא שינוי תב"ע במקום מוגש ומסומן A. העתק מהבקשה שהוגשה לקבלת היתר ל-15 קומות ביום 2.10.05 מסומן B. מציג את היתר הבניה לפיו היתר הבניה ל-15 קומות מוגש ומסומן C וממנו עולה שההיתר ניתן בתאריך 9.3.06. כך שהבניה אושרה כחודשיים לאחר המועד הרלוונטי לכתב האישום. מדובר בהפרה קצרה של בניה ללא היתר בניה וסטיה מהיתר בניה. הנאשמים הפסיקו את הבניה אחרי שבנו את הקומה התשיעית ועובדתית למדים על כך שמתוך העובדה שלא הוגש כתב אישום על הפרת צו הפסקה, דבר המלמד שהם הפנימו את הוראות החוק ויש לקחת זאת בחשבון בעת קביעת גזר הדין. יש להתייחס לאירועים נשוא כתב האישום כמקשה אחת ובהתאם לכך לגזור את דינם של הנאשמים. לגבי הקומה התשיעית מציין שהנאשמים הפסיקו את הבניה ושקיבלו צו הפסקה שיפוטי הפסיקו את הבניה. לא מדובר בשיטת עבודה. הנאשמים עשו טעות ומודים בטעותם. מביעים חרטה כנה. מאז שנבנתה הבניה נשוא כתב האישום לא בנו בניה נוספת תוך הפרת חוקי התכנון והבניה. נכון שהנאשמים הגישו את הבקשה לקבלת ההיתרים בשלבים ונכון שהם ביצעו את העבירות נשוא כתב האישום אבל בסופו של דבר הם הגישו בקשה לקבלת ההיתרים, קיבלו את ההיתרים הנדרשים בחוק, שילמו את כל התשלומים והמיסים שנדרשו מהם, כך שלא נגרם נזק לאינטרס הציבורי. גם הנזק הכלכלי לא נגרם. הם קיבלו את ההיתרים, הפסיקו את הבניה ולא מכרו את הנכסים כתוצאה מכך. הנאשמים תרמו מגרש ספורט לקהילה והם אנשים התורמים לקהילה. מבקש להתחשב לקולא בכל הנסיבות כפי שפורטו ולהטיל קנס שלא יחמיר עם הנאשמים. ניתן להטיל על כל אחד מהנאשמים התחייבות בסכום גבוה שיהיה בו כדי להרתיע הנאשמים מלחזור ולבצע אותן עבירות. אם לא היו עיכובים שנגרמו באשמת איש המועצה, הנאשמים היו מקבלים את ההיתר לבניה נשוא התיקים האמורים כבר קודם לכן. לענין הקנס - אני מפנה לע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל פד' מז' (2) עמ' 529. שם החברה הורשעה הוטל עליה קנס המירבי בהתאם לאותה תקופה, בסביבות 60,000 ₪ ושם מדובר היה בהפרות של צווי הפסקה שיפוטיים. בניית פרוייקט לב העיר נבנה מבנה רב קומות בלב העיר, מכיל קומות משרדיות ומגורים שם היתה סטיה מההיתר,בניה בקו אפס, לא קיבלו היתר במועד גזר הדין. המקרה שלנו פחות קשה מהמקרה הזה.
אני מפנה לפסק הדין 348/05 ששם דובר בבניה של 2000 מ"ר, מגיש את פסק הדין. מפנה לת.פ. 6453/02 מדובר בבניה של 884 מ"ר והטילו קנס של 2000 ₪. מפנה לפסק דין של בית משפט זה ששם דובר בבניה של 7000 מ"ר וכאשר הבקשה בתיק הזה הוגשה בשנת 2000 ורק בשנת 20004 אושרה וניתן היתר ובית משפט הטיל על הנאשמת 200,000 שקלים. הנאשמים שילמו בעצם את כל אגרות הבניה והיטלי ההשבחה, אין פה נזק כלכלי בדרך כלל שנגרם נזק כלכלי שלא משלמים אגרות בניה והטילי השבחה, שמדובר בהליך שהצדדים מבקשים ארכה לסיום הליך רישוי כל זה לא קיים בענייננו. היה ברור שהבניה תאופשר והבניה הוכשרה תוך זמן קצר. הנאשמים אנשים נורמטיבים אשר תורמים לקהילה. הם הפנימו את מעשיהם ולא יחזרו עליהם. אין להם הרשעות קודמות. מדובר בנאשמים שעוסקים בעניני בניה שנים רבות וזו פעם ראשונה שהם מורשעים בעבירות מהתכנון והבניה. במועד מתן היתר הבניה הבניה טרם הסתיימה והנאשמים לא מכרו עדיין את כל הדירות כך שלא היה להם רווח כלכלי כלשהו מהעבירות נשוא התיקים האמורים. מגיש גם מסמכים רפואיים בענינו של הנאשם אשר חואדאד מסומנים D. מבקש שלא להחמיר עם הנאשמים." (ההדגשה שלי א.ט.)
לאחר ששקלתי בזהירות יתירה טיעוני הצדדים אומר כי מדובר בעבירות חמורות ביותר שעברו כל אחד מהנאשמים.
כפי שנפסק לא אחת – חוק התכנון והבניה דורש תחילת עבודה הבאה במסגרת עבודות הטעונות היתר, רק לאחר שאותה עבודה חוסה תחת היתר כדין במשמעות החוק .
ברור הוא כי ללא היתר בניה כדין לעבודות בניה הטעונות היתר אין מקום להתחלת בניה, וזאת ידעו הנאשמים היטב. אם אכן כטענת ההגנה היה עיכוב מטעמים אלו ואחרים בתוככי הרשות אשר מנעה הוצאת היתר, היה על הנאשמים לא להתחיל בבניה הטעונה היתר כל עוד אין בידם היתר בניה כדין. אם בכל זאת בחרו הנאשמים להיכנס להתחייבויות כאלו או אחרות כל עוד אין בידם היתר בניה כדין – אין להם להלין אלא על עצמם.
התכלית שעמדה כנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה היתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה אשר לא תעמודנה בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרי הבניה כדין.
רשויות אלו מביאות בחשבון שיקוליהן בין השאר נושאי בטיחות בתחומים שונים, כגון בטיחות מבנים, בטיחות בניה, הוראות הג"א, מכבי אש וכיוצ"ב דרישות אשר עמדו בפני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו, וזאת על מנת להגן על ביטחון הציבור ורכושו ולמנוע סיכון חיי אדם.
בעניינינו, מדובר בבניה בהיקף משמעותי ביותר שבוצעה ללא היתר בניה ושימוש בבניה ובמקרקעין ללא היתר כדין ובניה ללא היתר בניה ושימוש ללא היתר כדין בבניה ובמקרקעין שכאלו מצדיקים ענישה משמעותית שיהא בה כדי לבטא את חומרת העבירות ואת החומרה שבית המשפט מייחס לעבירות שכאלה, וכן את הסיכונים הגלומים בביצוע עבירות בהיקף משמעותי שכזה כמפורט בכתב האישום שבתיק עמק 2681/05, מה עוד שלא רק שהנאשמים ביצעו עבודות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר כדין אלא שאף לא קיימו צו הפסקה מנהלי והמשיכו בביצוע עבודות בניה כמפורט באישום השני לכתב האישום, דבר שיש בו חומרה יתירה.
המסר הברור שצריך לצאת מלפני בית המשפט הינו חד משמעי והוא שמדובר בעבירות חמורות ביותר בהיקף משמעותי המוסיף נופך עצום לחומרה מה עוד כשמדובר גם בעבירות שעניינן אי קיום צו הפסקה מנהלי.
לא אחת נדונה בפסיקה חומרתה של העבירה שעניינה אי קיום צו הפסקה מנהלי ונקבע לא אחת כי אינטרס הציבור הגובר על פני כל אינטרס של הפרט דורש קיומם של צווים.
בית המשפט אינו יכול ליתן יד לתופעה פסולה זו שעניינה אי קיום צו הפסקה מנהלי.
המסר הברור הינו ללא כל קשר בקשיים בהשגת היתר שאין להתחיל בעבודות בניה טעונות היתר כל עוד אין בידי מבצע עבודות הבניה היתר כדין במשמעותו בחוק.
יחד עם זאת, אני מתחשבת לקולא בכך שהנאשמים הודו באשמה וכך גם התקבל היתר לבניה נשוא כתב הראשום אם כי בדיעבד, נאשם 3 סובל מבעיות רפואיות – מוצג D, מדובר בנאשמים התורמים לקהילה ואין להם הרשעות קודמות.
בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי כאמור בזהירות יתירה הנסיבות כולן אני מורה בזאת כדלקמן:
1. אני דנה נאשמת 1 לתשלום קנס בסך של 100,000 ₪.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.5.09 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן.
2. אני דנה נאשם 2 לתשלום קנס בסך של 25,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.5.09 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן.
אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
3. אני דנה נאשם 3 לתשלום קנס בסך של 25,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.5.09 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן.
אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
4. אני דנה נאשמת 4 לתשלום קנס בסך של 100,000 ₪.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.5.09 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן.
5. אני דנה נאשם 5 לתשלום קנס בסך של 25,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.5.09 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן.
אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
6. נאשמת 1 באמצעות מנהליה נאשמים 2 ו-3, ישר אברהם וחודאד אשר, תחתום על התחייבות על סך 50,000 ₪
למשך שנתיים להימנע מלעבור אותן עבירות או עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט.
ההתחייבות תחתם תוך 7 ימים בבית המשפט ואם לא תיחתם יעצר כל אחד ממנהלי הנאשמת 2 ו-3 למשך 30 יום.
7. נאשמת 4 באמצעות מנהלה נאשם 5, סאסי מאיר תחתום על התחייבות על סך 50,000 ₪
למשך שנתיים להימנע מלעבור אותן עבירות או עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט.
ההתחייבות תחתם תוך 7 ימים בבית המשפט ואם לא תיחתם יעצר מנהלה נאשם 5 למשך 30 יום.
8. כל אחד מהנאשמים 2, 3, 5 יחתום על התחייבות על סך 25,000 ₪
למשך שנתיים להימנע מלעבור אותן עבירות או עבירה שעניינה אי קיום צו בית משפט.
ההתחייבות תחתם ע"י כל אחד מהנאשמים 2, 3, 5 היום בבית המשפט ומי מהנאשמים שלא יחתום על ההתחייבות יעצר למשך 30 יום.
זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.
ניתנה היום ד' בניסן, תשס"ט (29 במרץ 2009) במעמד הצדדים
_____________
א. טלמור, שופטת
מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין:
