|
|
בתי המשפט
|
בית משפט לתביעות קטנות קרית גת |
תק 000598/09 | ||
|
בפני: |
כבוד השופט אלון אינפלד |
תאריך: |
26/10/2009 |
|
בעניין: |
ביאר יהושע |
||
|
התובע | |||
|
נ ג ד |
|||
|
יחזקאל אברהם |
|||
|
הנתבע | |||
פסק דין
התובע גידל עצי דקל "וושינגטוניות" והגיע להסכם מכירה של "יבול" למשתלת "וונדי.
הנתבע הוא אשר התקשר עם התובע באופן ישיר לביצוע העסקה לפיו הוא יטפל בדקלים, יעקרם ויניעם אל המשתלה הקונה.
על פי ההסכם היה על הנתבע לעקור את כל הדקלים במחיר של 250 ₪ לעץ. אולם, דבר זה הותנה בכך שהעצים יהיו עם גזע העולה על 2 מטר. כן נקבע כי הקונה יקח "עד 10 שתיים (שתילים? – א"א) קטינים יותר מתוך 4 שורות ראשונות.
נקבע כי הפינוי יעשה תוך שלשה חודשים ולאחר מכן ישלם הקונה 2000 ש" בגין כל חודש איחור.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע, שהיה בשטח ונטל עצים רבים, לא נטל חלק מן העצים שגובהם עלה על 2 מטר, אם כי יש מחלוקת בין הצדדים, לגבי מספרם של העצים ממין זה.
מעדויות הצדדים עלה כי ביום הראשון לעבודות התגלעה מחלוקת אודות תנאי התשלום, ותובע לא אפשר לנתבע, במשך זמן מסוים, להוציא את העצים, עד שלא הגיע בעל המשתלה הקונה (שהעיד בפני) ושילם חלק נכבד מהתמורה.
הנתבע ועובדיו תיאור מצב בו גם לאחר תשלום זה התובע הסתובב בשטח, הפריע לעבודות, נכנס לויכוחים, ובאופן כללי לא אפשר לבצע את העבודה באופן תקין.
הנתבע טען כי התובע למעשה גרש אותו מהשטח ולא אפשר לו להשלים את המלאכה עד תומה. אם כי, לדבריו, למרות זאת, קיבל שיק ביטחון שמסר לתובע חזרה לידיו, כאישור על כך שהשאיר את השטח נקי ומסודר כדבעי והעסקה הסתיימה. זאת, למרות שהנתבע מודה כי נשארו מספר עצים שהיו מעל גובה של 2 מטר.
התובע טוען כי כלל לא היה שיק ביטחון, הוא לא קיבל והוא לא מסר חזרה שיק ביטחון. לדבריו, התובע עזב באמצע העבודה ללא כל הצדקה.
העיד אגרונום מומחה מטעם התובע, אשר אף הגיש חוות דעת מומחה. לדבריו, הגיע לשטח מספר חודשים לאחר האירוע. הוא מצא במקום כ- 95 עצים, מתוכם למעלה מ – 36 עצים היהו בגובה של למעלה מ- 2 מטר. לדבריו בעדותו, ייתכן שהעצים גדלו מעט בין האירוע לבין יום הבדיקה שלו, אך לא ייתכן שיותר מ- 5 או 6 עצים הגיעו לגובה 2 מטר בתקופה זו. משמע, ביום המכירה נותר בשטח לכאורה לפחות 30 עצים שגובהם מעל 2 מטר.
לאחר עיון בעדויות, נראה שיש להעדיף באופן כללי את עדותו של התובע. ראשית, הנתבע טוען טענת הודאה והדחה. הוא מודה כי עקר עצים, כי זו הייתה חובתו, הוא מודה כי השאיר מספר עצים שצריך היה לעקור. לטעמי, הנטל עליו להראות כי אכן עמד בחוזה כפי שהבטיח. הוא מודה כי הבטיח לנקות את השטח (עמוד 3 שורה 14) ועלי הנטל להראות כי עשה כן.
יש קשיים מסוימים בגרסתו של הנתבע. הנתבע טוען כי גורש מהשטח באמצע העבודה, כהסבר מדוע לא עקר את כל העצים, מאידך גיסא טוען כי סיים את העבודה לשביעות רצונו של התובע לרבות עבודות הניקיון, כך שקיבל את שיק הביטחון שמסר בחזרה.
גרסתו של הנתבע סותרת את גרסת האגרונום לגבי מספר העצים שנותור במקום באופן כללי ומספר העצים הגדולים שנותרו במקום.
גרסתו של הנתבע לפיה ניקה את השטח וקיבל שיק בטחון חזרה בשל כך סותרת את גרסתו של מר וונדי, הקונה של העצים, אשר סיפר כי הוזעק למקום, פעמיים. פעם אחת בויכוח שהתגלע ביום הראשון, כאמור. אולם הוא זומן גם פעם שנייה, נוכח טענות מיידיות של התובע כי הנתבע לא ניקה את השטח כראוי. לדבריו, השטח היה בסך הכל "בסדר", אולם עדיין נותרו שורות של ענפי דקל בשטח.
כך, עולה גם מדבריו של הנהג של הנתבע, מר מנשס כי היה טרקטור בשטח שהיה אמור לנקות. הוא אכן סיפר כי התובע הפריע לעבודות בנוכחותו, אולם לא סיפר כי גורש מהשטח. בעל משאית, מר אזמירו, שהעיד מטעמו של הנתבע, מספר כי הנתבע ביקש ממנו לא לחזור לשטח לאחר "נאגלה" אחת. זאת נוכח העובדה שהתובע "לא רצה לתת לעבוד".
נמצא כי הנתבע לא הצליח לבסס את טענתו כי התובע גרש אותו מהשטח ולא אפשר לו לסיים את העבודה. הוא גם לא ביסס את הטענה הסותרת שטען במקביל כי הוא סיים את העבודה לשביעות רצון התובע וקיבל שיק בטחון חזרה.
דבריו של הנתבע, לפיהם התובע למעשה הפסיק את העבודה בשטח לפני סיום מחוזקים על ידי עדיו של הנתבע עצמו. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבע לא סיים את התחייבותו על פי החוזה. הוא לא עקר את כל העצים שהיו בגודל המתאים, לפחות 30 עצים, ולא ניקה אחריו את השטח כראוי.
אכן, יש אינדיקציות טובות לפיהן התובע בהתנהגותו היקשה על העבודה. כפי הנראה, הנתבע החליט להפסיק את העבודה באמצע משום שכעס על התובע. אולם, לא מצאתי כי התובע הפריע במידה כזו שלא אפשרה לנתבע לסיים את מלאכתו. הנתבע גם לא טען זאת, אלא טען כי גורש מן המקום אך גרסה זו לא התקבלה.
לעניין היקף הנזק, לא ניתן לקבל את טענת התובע לגבי חוסר האפשרות לנצל את השטח בשל קיומם של עצים במקום. זאת, מפני שמרבית העצים, אף על פי המומחה מטעמו, היו בגובה שהוא למטה משני מטר, ולפיכך, אף על פי ההסכם, צריכים היו להישאר במקום ממילא, ואם יפונו, יהא זה על חשבון הנתבע. לא נמסרו נתונים המאפשרים להעריך את תוספת העלות בגין פינוי העצים הנוספים, כמו שקשה גם להעריך את סיכויי המכירה של אותם עצים שנשארו בשטח, לצמצום הנזק של התובע. לפיכך שני שיקולים אלה, שלא הוכחו כדבעי, יראו כמקזזים זה את זה.
איני סבור גם שיש מקום להורות על הפיצוי המוסכם המופיע בחוזה בכתב למקרה של עיכוב בפינוי העצים. שכן ההסכם היה לפינוי רוב העצים, ורובם בפועל פונו. רוב העצים שנותרו, היו נותרים ממילא על פי ההסכם. לא ניתן לומר כי הנתבע לא פינה כלל את העצים, ואין מדובר בהפרה מהותית שכזו, שיש לראות בה עיכוב של הביצוע עד יום הגשת התובענה.
נוכח האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין העצים הגדולים שהנתבע אמור היה לקחת ולא לקח, ואין לדעת אם הוא יצליח למכור אותם באותו מחיר, או בכלל, או שהם יוצרים עלות נוספת בפינוי השטח החקלאי כמפורט לעיל. לא מצאתי שנגרם לתובע נזק נוסף מעבר לכך.
בנו של התובע אישר כי הנתבע לקח, בסופו של דבר, את 10 העצים הקטנים עליהם התחייב. נוכח הסכמת המומחה בחקירה הנגדית כי ייתכן שעד 6 עצים עברו את הגודל הקריטי בין האירוע לבין בדיקתו, יש להעריך את מספר העצים הגדולים הנותרים בשטח ביום האירוע ב- 30.
התוצאה היא, אם כן, שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 250 ₪ לכל עץ, ל – 30 עצים, בסך הכול 7500 ₪, בתוספת מע"מ. סכום זה, ישולם תוך 30 יום, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הנתבע ישלם את חלק מהוצאות התובע, בסך של 300 ₪, תוך 30 יום. לאחר מכן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
זכות לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ח' בחשוון, תש"ע (26 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
|
אלון אינפלד, שופט |
מעורבים
תובע: ביאר יהושע
נתבע: יחזקאל אברהם
שופט :
עורכי דין: