בתי המשפט
|
1 |
בית המשפט המחוזי בירושלים |
בש"א 10035/09 | ||
|
ת.א. 3348/09 | |||
|
לפני: |
כבוד השופטת תמר בזק-רפפורט |
22/11/2009 | |
|
בעניין: |
דורון רז |
||
המבקש | |||
|
נ ג ד |
|||
|
1. רעות רז 2. מיחשוב רפואי א.ד. (1994) בע"מ 3. אילן אלבוחר ע"י עו"ד איל ויטנברג |
|||
המשיבים | |||
החלטה
המבקש, מר דורון רז (להלן – המבקש), והמשיב 3, מר אילן אלבוחר (להלן – המשיב), בעלי מניות במשיבה 2, חברת מיחשוב רפואי א.ד. (1994) בע"מ (להלן – החברה). בין הצדדים הסכמים והסכמות בדבר אופן ניהול החברה. הלכה למעשה, מזה שנים אחדות נראה כי רבות המחלוקות על ההסכמות.
על רקע זה ביום 1.7.09 הגיש המשיב בבית משפט זה כתב תביעה, בו עתר:
א. לסעד כספי כלפי המשיב, לאור הפרות מסוימות שהפר זה, לטענתו, את הסכם בעלי מניות שבין המשיב למבקש;
ב. לצו מניעה האוסר על המשיב לפעול בניגוד להסכמים שבין הצדדים, ובפרט אלו המורים כי החלטות בחברה תתקבלנה בהסכמה;
ג. לקיים החלטת דירקטוריון מסוימת בחברה, על פיה, כנטען, ניתנו סמכויות ניהול לצד ג', כ"קול מכריע";
ד. לסילוק ידה של בתו של המבקש ממשרדי החברה; איסור על המבקש ובתו למנוע מן המשיב גישה למשרדי החברה ולמאגרי המידע שלה, לרבות מתן אפשרות למשיב לשכפול מפתח למשרדים ובפרט למשרד המבקש (ששימש בעבר את המשיב) ולמשרד הנהלת חשבונות.
בקשה זו לוותה בבקשה לסעדים זמניים דומים לסעדים המוזכרים בס"ק ב' וד' לעיל.
בהחלטה מיום 6.7.09 הורה בית המשפט (כב' השופט ר. כרמל) על צו האוסר על החלטות בחברה שלא בהסכמה. באשר ליתר פרטי הסעדים המבוקשים הגיע כב' השופט כרמל למסקנה כי אלו, בעיקרם, אינם נחוצים בנסיבות העניין. החלטת בית המשפט לא כוללת התייחסות פרטנית לנושא הדרישה לשכפול מפתח למשרדים כאמור בס"ק ד' לעיל.
ביום 5.11.09, כך על פי הנטען בבקשה, דרש המשיב מאחת מעובדות החברה (להלן – העובדת) את מפתח חדרו של המבקש, אשר בעבר היה חדרו של המשיב, ואת מפתח חדר הנהלת חשבונות של החברה. לגבי מפתח חדרו של המבקש השיבה אותה עובדת כי הוא איננו בידה. לגבי מפתח חדרה שלה, כנטען, לאחר לחץ רציני מצד המשיב היא נתנה לו אותו.
על רקע זה, ועל רקע טענות המבקש בדבר מניעת ברור טענות בדבר הטרדה מינית, ובדבר נוכחות המשיב במשרדי החברה, אשר לדעת המבקש פוגעת בתפקוד החברה, הוגשה הבקשה דנן.
בקשה זו, שמיום 10.11.09 הוכתרה בכותרת "בקשות דחופות ובהולות" (להלן - הבקשה).
בבקשה עתר המבקש לסעדים הבאים:
"לאסור על כניסת המשיב 3 (להלן – המשיב) למשרדי המשיבה 2 לאלתר (להלן – החברה) עד לקיום דיון משפטי בנושא הבקשה וכן להורות למשיב 3 לנתק מגע עם המתלוננות ולחדול מנסיונות לשיבוש הליך המשפט ו/או לחדול מהנסיונות לשחד את המתלוננות נגדו בכל דרך שהיא כפי שיפורט בהמשך".
לחלופין עתר המבקש לסעדים הבאים:
"לאסור על כניסת המשיב למשרדי המשיבה 2 עד לברור העניינים שיפורטו להלן ע"י עורכת הדין האחראית לנושא תלונות בענייני הטרדה מינית ועד שעורך הדין של החברה יברר את שאר התלונות הקשורות להטרדות מאיימות וכן להורות למשיב לפנות את חדר הנהלת החשבונות של החברה ולהימנע מלהיכנס אליו כשהמנהלת האדמיניסטרטיבית אינה נוכחת כפי שיפורט להלן".
הבקשה לא ניתמכה בתצהיר מטעם המבקש, אלא רק בתצהיר העובדת, אשר פרטה את גרסתה באשר להתנהלותו המאיימת של המשיב, לטענתה, ביום 5.11.09, אשר כתוצאה ממנה מסרה לו את מפתח חדר הנהלת החשבונות של החברה.
דיון
עסקינן בבקשה חריגה: בקשה לסעד - שאינני יודעת אם ניתן לכנותו כ"סעד זמני", משום שלא כולו נוסח ככזה - המוגשת מטעם נתבע.
דרך המלך לבקשת סעד מבית משפט הינה בהגשת תובענה. במסגרת תובענה תלויה ועומדת ניתן אף לעתור לסעדים זמניים ולסעדי ביניים שונים (בכפוף לחריג הקבוע בתקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). הסעד הזמני, מטבעו, דרך כלל, טפל יהיה לסעד העיקרי כפי שנוסח והתבקש בידי התובע, ונועד בעיקרו לגשר על פני פער הזמנים שבין מועד הגשת התובענה לבין ההכרעה הסופית בה, לבל ינוצל פרק זמן זה "לקביעת עובדות בשטח" בידי מי מן הצדדים, באופן שיסכל מתן סעד בתיק העיקרי.
אכן, הדין איננו שולל סעד זמני מנתבע (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, אמינון (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש. לוין); וכן גורן, סוגיות בסדר דיון אזרחי, סיגא, מהדורה שמינית, עמ' 510). אלא שמטבע הדברים, והואיל וסעד זמני נועד בעיקר כדי לשרת את הסעד העיקרי, נדירים הם המקרים בהם תקום העילה ליתן סעד כזה, משום שנסיבות העניין המיוחדות דורשות זאת.
מכאן לסעדים השונים להם עותר המבקש:
בענייננו אנו עותר המבקש לסעדים שונים בקשר לתלונות עובדות על הטרדה מינית ואחרת - תלונות אלו אינן מבין הנושאים שמעלה התביעה העיקרית. משכך אין מקום לבקשת סעד זמני מטעם הנתבע בעניינן.
יתר על כן, טענות התובע בעניין זה לא נתמכו בתצהיר, כך שלמעשה אין כל תשתית עובדתית ולו לכאורית – אשר היא תנאי יסוד למתן סעד.
למעשה טענותיו הללו של המשיב בכל הנוגע להטרדה מינית, אף אילו נתמכו בתצהיר, נראות תמוהות על רקע המצב החוקי הקיים: החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 (להלן- החוק) מחייב מעביד בקביעת דרך יעילה להגשת תלונה על הטרדה מינית ודרך יעילה לבירורה. כפי שהבהירו הצדדים בפניי בדיון, מנגנון כזה קיים בחברה, ואף מונתה עו"ד כ"אחראית" לפי החוק. בנסיבות אלו לא ברורה לי הטענה בדבר אי שיתוף פעולה מצד המשיב לטיפול בטענות בדבר הטרדה מינית (ככל שישנן טענות כאלו). המשיב איננו אמור לשתף פעולה לצורך הגשת תלונות. את התלונות – ככל שהן קיימות - יש להגיש לאחראית, וזו תטפל בהן כפי שהוסמכה.
בהקשר זה אפנה לסיפת סעיף 13 למכתב ב"כ המשיב למבקש מיום 19.7.09 (נספח ו5 לבקשה), ולמכתב ממשרדה של האחראית לפי החוק אל ב"כ המשיב, מתאריך 26.7.09 (נספח ו7 לבקשה), בו נאמר:
"עד כה משרדנו לא קיבל לעיון ו/או לבדיקה תלונות כלשהן. אם וככל שנקבל תלונות ואלו יהיו קשורות להטרדה מינית, יועברו התלונות לבדיקת עו"ד אורה לוין סלע, בהתאם לתקנון למניעת הטרדה מינית של החברה"
כלומר, משרד האחראית איננו מונה כל מכשול שמעמיד המשיב בדרך לבירור תלונות באשר להטרדה מינית, ומבחינתם, פתוחה הדרך לבירור תלונות אלו.
אכן בהמשך המכתב נאמר כי בתלונות שנושאן איננו הטרדה מינית, אין משרד עוה"ד מוסמך לפתור את הענין, אלא אם יסכימו לכך הצדדים. אלא שהמבקש לא הצביע על מקור חוקי לחיוב המשיב להסמכת מאן דהוא לבירור תלונות אחרות של עובדים, וממילא אין הוא זכאי לכל סעד בהקשר זה.
למעלה מן הנדרש, במהלך הדיון בפניי חזר ב"כ המשיב ואישר כי מרשו לא יעמוד בדרכה של בירור איזו תלונה בדבר הטרדה מינית, ואין מקום לסעד ביניים בהקשר זה.
עוד עותר המבקש לסעדים שעניינם הרחקת המבקש ממשרדי החברה ככלל וממשרד חדר הנהלת חשבונות בפרט.
גם כאן, אינני רואה כיצד הסעדים המבוקשים בידי המבקש משרתים את איזה מן הסעדים העיקריים שהתבקשו בתיק בידי המשיב. אכן, בתביעה העיקרית עתר המשיב לסעד שיאפשר לו גישה חופשית למשרדי החברה, לרבות שיכפול מפתחות. אך בקשה להרחקת המשיב מן החברה איננה טפלה לסעד מבוקש זה ואיננה משרתת אותו. לא מצאתי כי במקרה דכאן התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות מתן סעד זמני לנתבע.
אוסיף ואומר כי הסעד המבוקש הוא סעד קיצוני, שטמונה בו פגיעה קשה במשיב ובחירויותיו כבעל מניות ובעל תפקיד בחברה. כדי להצדיק סעד שכזה יש צורך בטיעון עובדתי רציני, לרבות ראיות לו, לכאורה, להתנהלות ממשית שיטתית המצדיקה סעד שכזה.
בבקשה דכאן לא הוצגה תשתית עובדתית כזו. כאמור, הראיה הכשרה היחידה שהובאה בפני בית המשפט בהקשר זה היא תצהיר העובדת, הטוענת כי המשיב צעק עליה ואיים עליה כדי לקבל ממנה את מפתח חדר הנהלת החשבונות של החברה. כנגד תצהיר זה עומד תצהירו של המשיב, הטוען שלא כפה ולא איים על איש, אלא ביקש לקבל מפתח של חדר בחברה בה הוא בעל מניות.
מכתבן של מספר עובדות בחברה (נספח ז' לבקשה) איננו ראיה כשרה, והאמור בו איננו יכול לשמש תשתית לסעד הקיצוני המבוקש, בדבר הרחקתו של המשיב מן החברה, לא כסעד זמני ולא כסעד קבוע.
בשולי הדברים אציין כי בתיק תלויה ועומדת בקשה מטעם המבקש מיום 16.11.09, שהוכתרה אף היא כ"דחופה", ובה מתבקש סעד של עיכוב הליכים בתיק זה, והעברה לבוררות. תשובת המשיב לבקשה זו טרם ניתנה, והיא טרם הוכרעה.
קיומה של תניית בוררות, איננה שוללת כשלעצמה את סמכות בית המשפט ליתן סעדים מיידיים מקום שאלו נחוצים, ובפרט כאשר אין מתקיימת בין הצדדים "בוררות פעילה" (ראו סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968; והשוו בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 5247/09 חברת קו שירות רכבת ראש העין מרכז פתח תקוה בע"מ נ. אורי דוד חי ואח' (1.3.09). זה הוא המצב דכאן. לאור זאת ובנסיבות הענין החלטתי שלא לקשור בין הבקשות, ובבקשה לעיכוב הליכים אכריע בהמשך.
לאור האמור, הבקשה דכאן נדחית.
המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
ניתנה היום ה' בכסלו, תש"ע (22 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.
|
תמר בזק-רפפורט, שופטת |
מעורבים
תובע: דורון רז
נתבע: רעות רז
שופט :
עורכי דין: