|
|
בתי המשפט
|
בית משפט השלום באר שבע |
פ 002091/06 | ||
|
בפני: |
כב' השופט ג. אמוראי |
תאריך: |
28/12/2009 |
|
בעניין: |
מדינת ישראל |
||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
נאוה זרנגר |
המאשימה | |
|
נ ג ד |
|||
|
קגן סבטלנה - בעצמה |
|||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
נועם בונדר |
הנאשמת | |
גזר דין
הנאשמת בגיל 40, גרושה, אם לשתי בנות, סבתא לנכדה, הורשעה עפ"י הודאתה בעובדות כתב האישום, בעבירה של איסור התעללות {ס' 2 (א) + 17 לחוק צער בעלי חיים} הפרעה לשוטר {ס' 275 לחוק העונשין} ותקיפת שוטר {ס' 273 לחוק העונשין}.
על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 26/04/06 סמוך לשעה 02:00, התאכזרה הנאשמת לשני כלבים המצויים בבעלותה, בכך שהשליכה אותם מחלון דירתה הממוקמת בקומה הרביעית. הכלבה הבוגרת הצליחה לחזור לדירה. בהמשך סמוך לשעה 06:00, שבה הנאשמת והשליכה את הכלבה הבוגרת מחלון דירתה. כתוצאה ממעשיה נחבלו הכלבים קשות בדמות דימומים וריסוק רגליהם האחוריות. סמוך לשעה 07:00, הגיעו שוטרים לבית הנאשמת וביקשו לעכבה לחקירה. הנאשמת סירבה להתלוות לשוטרים. משהודיעו השוטרים לנאשמת על מעצרה וביקשו לכבול אותה, תקפה הנאשמת שלא כדין את השוטר בכך שדחפה את אותו וניסתה לנשוך אותו בידו. את המיוחס לה עשתה הנאשמת כשהיא בגילופין.
לאחר הודאתה בעובדות כתב האישום, מונה לנאשמת סנגור ציבורי. הסנגור ביקש בטרם הטיעונים לעונש להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן לעניין העונש.
תסקיר שירות המבחן, פירט בהרחבה את נסיבותיה האישיות המורכבות של הנאשמת, היסטוריית חייה, עלייתה ארצה, קשריה עם בנותיה {הוצאת ביתה הקטנה למסגרת חוץ ביתית והקשר הרופף בינה לבין ביתה הבכורה}, יחסה לעבירות, האחריות החלקית שנטלה לביצוען, הרקע לביצוען {שתית אלכוהול ובמהלך מריבה עם בן זוגה}, נטייתה לאלימות פיזית ומילולית, החשש להישנות התנהגות אלימה והעדר יכולתה להתחבר באופן ריגשי למעשיה ולחומרתם. בשל נסיבות אלו ואחרות, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש בעל אופי הרתעתי, בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר מותנה.
הנאשמת שוחררה ממאסר בתאריך 25/06/08 {שחרור מוקדם} בכפוף לשילובה בתוכנית הרשות לשיקום האסיר. משיחה שנערכה בין קצינת המבחן לרשות נאמר כי הנאשמת שולבה בתכנית של אמהות, אסירות משוחררות, במהלכה הגיעה לשיחות פעם בשבוע, הגורמים המטפלים התקשו לגייס את הנאשמת לטיפול והתרשמו מבעיה של שתיית אלכוהול , זאת כי המפורט בתסקיר שירות המבחן.
במסגרת הטיעונים לעונש, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל, זאת בהתחשב בחומרת העבירות, נסיבות ביצוען, האכזריות שבמעשיה, הנזק שנגרם לכלבים, עברה הפלילי בעבירת אלימות, שחרורה המוקדם ממאסר ממושך בשנת 2008 והעדר נכונות מצידה לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים, להיחשף ולהשתלב בתוכנית טיפולית. לעניין המלצת שירות המבחן, מאסר בדרך של עבודות שירות, סבור ב"כ המאשימה כי ההמלצה מתייחסת להיבט השיקומי אולם לאור הנסיבות שפורטו לעיל, והאינטרס הציבורי הרי שהנכון הוא להטיל עליה מאסר בפועל.
מנגד, ב"כ הנאשם עתר להסתפק בעונש צופה פני עתיד, זאת מבלי להמעיט מחומרת העבירות ובהתחשב בחלוף הזמן והדרך החדשה התעסוקתית של הנאשמת. בטיעוניו הפנה להודאתה בהזדמנות הראשונה, בהעדר ייצוג. כן הפנה לרקע לביצוע העבירות- שתיית אלכוהול ומריבה עם בן זוגה, וציין כי מאז שחרורה בשנת 2008 לא שותה משקאות אלכוהוליים, לא נפתחו כנגדה תיקים נוספים, ובמהלך מאסרה בתיק האחר התנהגותה היתה חיובית. הנאשמת: ציינה "הייתי עדיין בהשפעת אלכוהול ובריב של בן הזוג שלי ולא חשבתי על מעשיי. עוד לא יצאתי מההשפעה של האלכוהול".
כל צד הגיש פסיקה ומסמכים מטעמו.
לנאשמת עבר פלילי הכולל שתי הרשעות. האחת- משנת 2003 {ת.פ 2309/02 שלום ב"ש} בעבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד, בגינן נדונה ל- 5 חודשי מאסר על תנאי. השניה- משנת 2007 {ת.פ 8141/07 מחוזי ב"ש} בגין עבירה של חבלה חמורה ופציעה כשהעבריין מזויין, בגינן נדונה ל- 18 חודשי מאסר בפועל ול- 12 חודשי מאסר על תנאי שלא תעבור כל עבירת אלימות מיום שחרורה. ערעור על גזר הדין לביהמ"ש העליון נדחה.
מאסרה של הנאשמת קוצר בשליש, בהסכמת המאשימה, והיא שוחררה בתנאים בתאריך 25/06/08.
העבירות שבפניי, בוצעו בטרם ריצתה הנאשמת את המאסר הממושך בתיק האחר {ת.פ 8141/07 מחוזי ב"ש}.
דיון
העבירות בהן הודתה והורשעה הנאשמת- איסור התעללות, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר- חמורות, כל אחת כשלעצמה ובמשנה תוקף יש לומר, כאשר נותנים הדעת למכלול, לנסיבות ביצוען, האכזריות כלפי בעלי החיים, הנזק שנגרם לכלבים, משך האירוע, והתנהגותה כלפי גורמי אכיפת החוק, זאת בהיותה בגילופין ועל רקע מריבה עם בן זוגה, כטענתה.
מעשיה של הנאשמת, אלימים, חריגים, אכזריים וברוטאליים. זריקת הכלבים מקומה רביעית, גרימת הנזק החמור, ללא כל הצדק וללא כל התגרות מצידם, מלמדים על מסוכנות גבוהה מצידה של הנאשמת, על רקע תעוזתה, עברה הפלילי בעבירות אלימות והתמכרותה לאלכוהול.
כב' השופט חשין ברע"א 1685/96 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ, עמד על הצווי האנושי להגן על החלש ועל בעלי החיים: "תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש ובעלי חיים הם חלשים. בעל חיים ליד האדם הוא כילד תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – הינה תמימה אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו...".
העבירות בנסיבות ביצוען מצדיקות ענישה ממשית, מוחשית ומרתיעה, כמתחייב ממעשיה. ואולם, עסקינן בנאשמת בגיל 40, אשר לאחר ביצוע העבירות שבפניי, ריצתה מאסר במסגרת תיק אחר למשך 18 חודשים,שוחררה לאחר קיצור שליש בשנת 2008, מתגוררת לבדה, השתלבה במסגרת תעסוקתית ולא הסתבכה בתיקים נוספים. כן יש ליתן הדעת לנסיבות חייה, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, לעמדת שירות המבחן ולהודאתה בהזדמנות הראשונה, בהיותה לא מיוצגת.
העונש
לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל, חומרת העבירות, נסיבות התרחשותן, נסיבותיה האישיות של הנאשמת, עברה הפלילי, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, המאסר הממושך שריצתה בתיק האחר {לאחר ביצוע העבירות שבפניי}, שחרורה והשתלבותה במסגרת תעסוקתית, וכן בהתחשב בהודאתה, בשיקולי הענישה {גמול הרתעה ושיקום} ובעמדת שירות המבחן אני דן את הנאשמת כדלקמן:
9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שהנאשמת לא תעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים ו/או כל עבירה כלפי בעל חיים ו/או כל עבירה בניגוד לסימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום י"א בטבת, תש"ע (28 בדצמבר 2009) במעמד הצדדים.
|
ג.אמוראי, שופט |
002091/06פ 134 איריס א.
מעורבים
תובע:
נתבע: קגן סבטלנה
שופט :
עורכי דין: נועם בונדר,נאוה זרנגר