|
9 |
בבית המשפט המחוזי בירושלים |
ת"א 2337/08 | ||
|
לפני |
כבוד השופט צבי זילברטל - סגן נשיא |
03/02/2010 | |
|
בעניין: |
רוט צבי ע"י עו"ד ילינק |
||
התובע | |||
|
- נ ג ד - |
|||
|
1. המרכז הרפואי רבין (קמפוס בלינסון) 2. שירותי בריאות כללית ע"י עו"ד יעקובוביץ |
|||
הנתבעים | |||
החלטה
בקשת התובע לפסילת חלקים מחוות דעת פרופ' קרן, מומחה רפואי מטעם הנתבעים. להבנת המחלוקת אין מנוס מפירוט מהלך העניינים בתיק.
1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, בעת שאושפז ביום 29.1.07 עקב אוטם בשריר הלב. לכתב התביעה צורפה חוות-דעתו של הקרדיולוג, פרופ' אבינדר, אשר חיווה דעתו כי הטיפול שהתובע קיבל בחדר המיון של הנתבע 1 היה טיפול רשלני. המומחה הוסיף וקבע את דרגות הנכות (הזמניות והצמיתות) של התובע. מחוות הדעת ניתן להבין כי הטיפול הרשלני תרם להחרפת הנזק, שכן חלף זמן יקר עד להתערבות שנעשתה באמצעות צנתור.
הנתבעים הגיבו לחוות דעת זו בחוות דעתו של ד"ר הלפרן, מומחה לרפואה דחופה, שהוגשה ביום 11.3.09. בחוות דעת זו נטען, כי לא היה כל פגם בתהליך האבחוני והטיפולי שעבר התובע אצל הנתבעים. בחוות הדעת אין כל התייחסות לדרגות הנכות.
בתגובה לחוות דעתו של ד"ר הלפרן הוגשה מטעם התובע ביום 24.5.09 חוות דעת משלימה של פרופ' אבינדר. בחוות דעת זו מוזכר אוטם שני שעבר התובע ביום 5.10.08, לאחר מועד הגשת התביעה. עוד נטען, כי קיים קשר סיבתי בין מצב הדיכאון והחרדות שנגרם לתובע בעקבות האוטם הראשון לבין האוטם השני. פרופ' אבינדר חוזר על המסקנות אותן פירט בחוות דעתו הראשונה, כמו גם על דרגות הנכות.
לאחר שלב זה של ההליך התקיים קדם המשפט הראשון (ביום 7.7.09). בדיון זה הודיע ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים אינם חולקים על שיעור הנכות כפי שזה מופיע בחוות דעתו של פרופ' אבינדר, אלא על הטענה שהאוטם השני נגרם כתוצאה מהדיכאון שיסודו באוטם הראשון. ב"כ הנתבעים הוסיף, כי בדעת הנתבעים להגיש גם חוות דעת קרדיולוגית, וב"כ התובע לא התנגד לכך.
2. ביום 12.11.09 הגישו הנתבעים את חוות דעתו של הקרדיולוג פרופ' אנדרי קרן. פרופ' קרן מתייחס בחוות דעתו לנושאים שונים, ובין היתר גורס כי לא קיים קשר סיבתי בין הדיכאון ממנו סבל התובע לאחר האוטם הראשון, אם סבל, לבין האוטם השני. פרופ' קרן מחווה דעתו ביחס לאופיו של האירוע הלבבי שנגרם לתובע ביום 5.10.08, וחולק על עמדת פרופ' אבינדר באשר לעניין זה. בסיום חוות הדעת קובע פרופ' קרן, כי דרגת הנכות של התובע היא בשיעור 25%, שיעור נמוך מדרגת הנכות שהמליץ עליה פרופ' אבינדר.
3. ביום 4.1.10 ביקש התובע לפסול את אותו החלק מחוות דעתו של פרופ' קרן, העוסק בדרגת הנכות. על פי הטענה, ב"כ הנתבעים הודיע בקדם המשפט מיום 7.7.09, כי אין הוא חולק על דרגות הנכות שנקבעו על-ידי פרופ' אבינדר, מה גם שד"ר הלפרן לא התייחס בחוות דעתו לעניין זה. בניגוד להצהרה זו של ב"כ הנתבעים, הגישו הנתבעים חוות דעת חולקת לעניין דרגת הנכות. בשל כך התבקש בית המשפט לפסול את אותו החלק מחוות דעתו של פרופ' קרן.
הנתבעים מתנגדים לבקשה. בתשובה שהוגשה על ידם צוין, כי העמדה שבוטאה על ידי בא-כוחם בדיון מיום 7.7.09 התבססה על מצב חוות הדעת הרפואיות נכון לאותה עת. הנתבעים מסבירים, כי תחילה הגישו את חוות דעתו של ד"ר הלפרן, שהוא מומחה ברפואה דחופה, על פי המלצת פרופ' קרן שסבר כי הסוגיה אינה בתחום הקרדיולוגיה. רק בהמשך ניהול התיק ובעקבות האמור בחוות דעתו המשלימה של פרופ' אבינדר, בעניין קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול אותו קיבל התובע אצל הנתבעים לבין האוטם השני, פנו הנתבעים שוב לפרופ' קרן והגישו את חוות דעתו, שנערכה על בסיס מסמכים רפואיים חדשים ובהתבסס על בדיקת התובע. הנתבעים מדגישים, כי קביעתו של פרופ' קרן "חשובה ומהותית יותר" מאשר התבטאות של בא-כוחם שהתבססה על התרשמות המומחה כשנה קודם לכן.
התובע לא מצא לנכון להוסיף טיעונים במסגרת זכותו להשיב לתגובת הנתבעים והפנה לבקשה.
להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 31.1.10 הגיש התובע חוות דעת רפואית נוספת של פרופ' אבינדר, המתייחסת לכל האמור בחוות דעתו של פרופ' קרן, לרבות דרגת הנכות.
4. דין הבקשה להידחות. ראשית יצוין, כי מהלכו של התובע עצמו אינו נטול פגמים. בחוות דעתו המשלימה של פרופ' אבינדר, אשר הוגשה ביום 24.5.09, נזכר לראשונה נושא האוטם השני, שכלל לא תואר בכתב התביעה, שהרי כתב התביעה הוגש עוד בטרם אירע אירוע זה. ככל שהאירוע האמור רלבנטי להליך דנן, לא היה מקום להסתפק בהגשת חוות דעת שנועדה, לכאורה, להוות תגובה לחוות דעתו של ד"ר הלפרן, אלא מן הדין היה לפנות בבקשה מסודרת לתיקון כתב התביעה והוספת העובדות והטענות הנוגעות לאוטם השני ולאחריות הנתבעים לעניין זה. דבר זה לא נעשה, והנושא "שורבב" להליך בעקיפין. אכן, הנתבעים לא התנגדו למהלך זה, ואולם בהכרח נדרשו הנתבעים להשיב לחוות דעתו הנ"ל של פרופ' אבינדר, וזאת עשו באמצעות חוות דעתו של פרופ' קרן.
בין לבין נאמרו הדברים בדיון מיום 7.7.09, עליהם מתבסס התובע. יתכן שהיה מקום לנקוט זהירות רבה יותר בטרם הודיע ב"כ הנתבעים על הסכמתו לדרגות הנכות שנקבעו על ידי פרופ' אבינדר, ביודעו כי בכוונת הנתבעים להגיש חוות דעת קרדיולוגית. הנתבעים גם היו מיטיבים לעשות אילו ביקשו במפורש להתיר להם לחזור מההודעה שמסרו בקדם המשפט, במקום לנהוג הלכה למעשה בניגוד להודעה זו. ואולם, אינני סבור שיש מקום לשלול מהנתבעים את האפשרות להתייחס לעניינים מהותיים ביותר ולהביא ראיות באשר להם, רק על יסוד אמירה בעל-פה שנאמרה בהליך מקדמי. לא ייגרם כל עיוות דין לתובע אם הנתבעים יהיו רשאים להגיש מטעמם חוות דעת נגדית בנושא דרגות הנכות, והתובע אף מיהר להשיב לחוות דעת זו, עוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט בבקשתו שלא להתייחס לאותו חלק בחוות דעתו של פרופ' קרן.
הודעת ב"כ הנתבעים נמסרה בקדם המשפט הראשון, עוד בטרם הושלמה הגשת כל חוות הדעת מטעם בעלי הדין. לא זו אף זו, הנתבעים לא התנגדו להגשת חוות דעת רפואית נוספת מטעם התובע, בתחום הפסיכיאטריה, שעדיין יכולה להיות מוגשת אם התובע יראה זאת לנכון. חוות דעת זו אמורה היתה להיות חלק מכתב התביעה. מבחינה זו, ובהיות חוות דעת רפואיות חלק מכתבי הטענות, למעשה עוד לא הושלמה החלפת כתבי הטענות ואין מקום לחסום את דרכם של הנתבעים כפי שמתבקש.
מצב עניינים דומה נדון על ידי בהחלטה מיום 19.2.07 בת"א 6241/04 עיזבון נבלסי נ' טדסה, ובין היתר צוין שם כי עמידה על מיצוי הזכות במקרה מהסוג הנדון, אינה ראויה ואין היא מתיישבת עם החובה לקיים יחסים קולגיאליים ראויים בין עורכי הדין. כפי שהיה במקרה הנ"ל כך גם במקרה דנן, מדובר בטעות של פרקליט שנעשתה בשלב מאד מוקדם של ההליך, כאשר אין בחזרה מן הדברים משום גרימת עיוות דין כלפי הצד שכנגד.
לא למותר לשוב ולהפנות לדבריו של כב' הנשיא שמגר לפיהם: "המשפט נועד לבירור ענייני של הנושא שבמחלוקת ומחטפים דיוניים אינם סממן לוואי מקובל של תפיסותינו הדיוניות דהאידנא" (רע"א 1794/91 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' עומרי (25.9.91)).
הבקשה נדחית.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ט בשבט תש"ע (3 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים.
|
צבי זילברטל, סגן נשיא |
מעורבים
תובע: רוט צבי
נתבע: המרכז הרפואי רבין (קמפוס בלינסון)
שופט :
עורכי דין: